ערכים מול אינטרסים

מאת עו"ד אהוד פלג, מנהל המרכז להגינות בישראל.

אומרים שכל ההתחלות קשות ושבעיקר קשה לעשות את הצעד הראשון; באים הבדרנים ומציעים כפתרון לדלג פשוט על הצעד הראשון... אלא שבכל הנוגע לחיים במדינה, הבדיחה הזאת היא על חשבוננו והיא לא מצחיקה בכלל.

במדינה מתוקנת קודם כל קובעים כללים שעל פיהם רוצים להתנהל, מסבירים אותם לציבור, מחנכים לאורם ונוהגים על-פיהם. במדינת ישראל מדלגים פעמים רבות על שלב יישום הכללים ומתנהגים בהתאם לאינטרס שלנו באותו הרגע.

הכללים שלנו נקבעו במסמך המכונן של המדינה - במגילת העצמאות. הם מדברים לדוגמה על ערכי חירות, צדק ושלום לאור חזונם של נביאי ישראל, על שוויון זכויות בלי הבדל דת, גזע ומין, ועל חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות. במונח אחד כולל - הם מנחילים לנו את ערך ההגינות - התייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות.

המציאות הישראלית נראית פעמים רבות די מנותקת מערכים אלה ורבים מרשים לעצמם לדלג עליהם, ולהעדיף על פניהם את האינטרסים שלהם: כך הנהג העוקף את הפקק מהשוליים, הצרכן העוקף בתור לקופה, איש העסקים המרמה את לקוחותיו, האוצר המתעלם ממצוקתו של משרת המילואים שעסקו התמוטט והפוליטיקאי המגדף ומשתלח ביריביו. הכול קשור להגינות, או יותר נכון – להיעדרה.

כאלה הם גם הרבנים המתנגדים לגיוס תלמידי ישיבות. בהתנגדותם מתעלמים הרבנים לא רק מערכי השוויון בפני החוק והערבות ההדדית, אלא גם מערך הקבוע בהלכה – ערך פיקוח הנפש. ערך זה שדוחה אפילו שבת, בטל אצלם כשהוא מתנגש לתפיסתם באינטרסים שלהם.

לא מטרידה אותם העובדה שהגיוס חיוני היום לקיום המדינה, אחרי המלחמה הקשה והממושכת, הידלדלות השורות בעקבות הנפגעים הרבים והמעמסה הבלתי אפשרית המוטלת על המילואימניקים המשרתים מאות ימים הרחק ממשפחותיהם ומעסקיהם.

מה שמדאיג את הרבנים יותר מכל הוא אובדן כוחם הפוליטי: חששם שהשירות הצבאי יגרום לבני ישיבות רבים שלא לשוב ללימודיהם ואולי אפילו לרצות להשתלב בחברה האזרחית רחמנא ליצלן. האם סבורים הרבנים כי למרות שנותיהם הרבות בעולם התורה, רמת האמונה של תלמידיהם היא כה חלשה עד שיציאה לשירות צבאי של שלוש שנים תאפיל עליה ותשכיח מהם את עולם התורה? מול סכנת היחלשות האמונה עליהם להשקיע יותר באופן שבו הם מטפחים את האמונה, ולא לנתק את תלמידיהם ממדינתם, ומחובותיהם כלפיה. הדבר מזכיר את ההצעה להילחם בתאונות הדרכים על ידי איסור הנסיעה במכוניות.

על הפוליטיקה אומרים שהיא אומנות הבחירה בעוול הקטן למניעת העוול הגדול יותר. הייתי מוסיף לכך גם את אומנות (מילה צורמת ביותר בהקשר זה) הבחירה בהחלטה הקלה במקום ההתמודדות עם השלכות ההחלטה הערכית יותר. אכן החלטות על פי אינטרסים ולא על פי ערכים הן ממאפייניה הבולטים של הפוליטיקה, ואולי גם בין המכוערים ביותר. הפוליטיקה מכונה "המכניקה של הדמוקרטיה" - המנגנון המפעיל אותה. אצלנו הפוליטיקה השחיתה את הדמוקרטיה, שלא לומר הזנתה אותה.

כשמנסים לדלג על הערכים בדרך לבחירה הקלה, מתגלה מהר מאוד שלא רק על הערכים דילגנו, אלא גם על האינטרסים האמיתיים שלנו. אחדות לאומית וערבות הדדית אינן רק ערכים חשובים, אלא הינם אינטרסים של ממש ולמעשה התנאי להישרדותנו כאן בארץ.

הניסיון להעמיד את הערכים והאינטרסים כמתנגשים אלה באלה, לוקה בהבנה של מהות המושג ערך ושל תהליך לידתו. ערך הוא עיקרון התנהגות המוביל לתמונת המציאות הרצויה, תמונה המורכבת ממכלול האינטרסים שלך. אמור לי מה הערך שלך ואומר לך מהי המציאות הרצויה בעיניך.

כיצד לדוגמה בא לעולם ערך היושר? התשובה היא שמתוך הצורך לבחור בין שני כללי התנהגות - אמירת אמת או אמירת שקר - שאלנו עצמנו איזו תמונת מציאות תיווצר אם ננהג על פי כל אחד מהכללים הללו. העדפנו את זו ה מתארת מציאות שבה נוכל להאמין לאחר ולקבל מידע מהימן ונכון, כדי שנוכל לקבל החלטות נכונות. לא רצינו לחיות בעולם שבו ישרור השקר כנורמת התנהגות מקובלת ושבו לא נדע לעולם מהו המצב לאשורו, במי ניתן לתת אמון, ונתהלך בחשש מתמיד מפני ניסיון לרמותנו ובחשדנות מפני הזולת. המסקנה היא שבחירה בערך היושר כמנחה את דרך ההתנהגות שלנו, מובילה אותנו למציאות הרצויה בעינינו ולמעשה למימוש האינטרס שלנו.

השתמטות תלמידי הישיבות משירות צבאי תעורר בקרב הציבור המשרת משטמה כלפיהם וכלפי כל עולם הישיבות ושכרה יצא בהפסדה. לא רק הפסד ביצירת פילוג ושסע בעם ישראל, אלא גם כזה שיתבטא בצעדים מעשיים וכואבים כגון שלילת הטבות וזכויות. שוויון זכויות הולך יחד עם שוויון חובות ועם שוויון בנשיאה בנטל (וכלל לא נכנסתי לשאלה מי יציל את תלמידי הישיבות מההתקפות הרצחניות הבאות על ישראל).

לעניין זה ראוי לזכור את סיפור הצלת צפת במלחמת העצמאות: הרובע היהודי בעיר המעורבת היה נתון במצור קשה של "צבא ההצלה" הערבי ועמד ליפול. ברגע האחרון הגיע הפלמ"ח, כבש את העיר והסיר את המצור. אמר אז רבה של צפת: "צפת ניצלה בזכות הנס ובזכות המעשה. המעשה היה שקראנו פרקי תהילים; הנס היה שהפלמ"ח הופיע". מה היה קורה אם לוחמי חטיבת "יפתח" של הפלמ"ח, במקום להציל את יהודי צפת, היו עסוקים בלימוד תורה באיזו ישיבה?

כמו בכל מחלוקת מגיעים לפתרון מעשי רק בתנאי שמדברים אמת:

*הגיוס לצה"ל אינו סותר את קיומו של עולם התורה.

*עולם הישיבות והלימוד בו ימשיכו להתקיים באופן רציף.

*לומדי הישיבות שיגיעו לגיל 18 יתגייסו לצה"ל כמו כל אזרח ישראלי ויחזרו אליו לאחר שירותם הצבאי.

לימוד התורה לא ייפסק.

*ערכי מגילת העצמאות ייושמו לשם שינוי, ואחדות ישראל, ואיתה החוסן הלאומי, יישמרו ויבטיחו כאן את קיומנו. וכפי שנאמר: הערכים יבטיחו גם את האינטרסים.

ונקודה אחרונה למחשבה: ממשלות ישראל לדורותיהן, בהובלתן של מפלגות העבודה והליכוד, העדיפו פעם אחר פעם את האינטרס הפוליטי של הקמת ממשלה צרה בתמיכת החרדים, על פני ערך השוויון בנטל, ונמנעו מלחבור יחדיו לכינונה של חוקה. את המחיר אנחנו משלמים עד היום, ולא רק בתחום הגיוס לצה"ל.