נירמול הטירלול

מאמר מאת עו"ד אהוד פלג, מנהל המרכז לקידום ההגינות בישראל. פורסם במקור בעיתון מעריב, מהדורת 16.1.26.

שואל ילד את אביו: אבא, למה יש לנו ראש ממשלה שנאשם בפלילים וממשיך בתפקידו? עונה האב: לא יודע. ממשיך הילד: אבא, למה חברי הכנסת מדברים לא יפה? עונה האב: לא יודע. מתעקש הילד וממשיך לשאול: אבא למה כל המשפחה שלנו מתגייסת לזמן ארוך לצבא וכל כך הרבה אנשים מסרבים לשרת ולהקל עליהם? עונה האב: לא יודע. שואל הילד לבסוף: אבא, אכפת לך שאני שואל אותך כל כך הרבה שאלות? עונה לו האב: לא בני, המשך לשאול; אחרת איך תבין משהו?

המציאות הישראלית הסוערת מצליחה לעורר לא פעם תחושות של הגזמה, של טירלול ושל "השתנה מהמקפצה". בכל זאת דומה שלאחרונה נהיה צפוף במיוחד על המקפצה... כך היה עם הפוסטר בעל הקונוטציות המיניות שנפרס ביציעים של מכבי חיפה; כך הדבר עם בעלי הדירות המנצלים את מצוקת הדיור ומעלים ב-10% ויותר את מחירי השכירות, או עם יוקר המחיה המזנק תוך ניצול כוח שוק מופרז ( נכון, קוראים לזה בשפה מכובסת "היצע וביקוש" ומתהדרים בכך שזוהי הכלכלה במלוא תפארתה, אך נראה שהתואר המתאים לכך יותר הוא "החזירות האנוכית במלוא כיעורה").

והיכן הממשלה? טוב ששאלתם: ראש ממשלה נאשם בפלילים מנהל נבחרת של פירומנים המציתים בעירות בכל תחומי אחריותם, מעוררים מדנים, שמים ללעג ולקלס כללי התנהגות בסיסיים ומתחרים ביניהם על מקומם במקפצה. יעלו ויבואו גם חברי הכנסת ולשון הביבים שסיגלו לעצמם כלפי חבריהם ויריביהם, שרים וראשי ועדות הלועגים לרשויות החוק ולשלטון החוק וקוראים שלא לציית להם, שר המגייס תנינים לסייע לו בענייני משרדו, ועוד ועוד. מולם עומד עם ישראל כמו אותה הילדה הקטנה בשמלה אדומה ושתי צמות ושואל: למה? למה זה מגיע לנו? וכל הגדולים וכל החכמים עומדים חיוורי פנים ולא מוצאים תשובה.

לעיתים, כשילד מצביע על דברים שאינם מסתדרים לו עם השכל הישר וצועק שהמלך עירום, אומרים לו המבוגרים מסביב: שתוק ילד, אתה עוד קטן; כשתגדל תבין. אנחנו כבר לא קטנים ואנחנו עדיין לא מבינים, ובצדק לא מבינים; כי אנחנו עדים לתופעות שהן לא רק בבחינת היפוך העולם ההגיוני וההוגן, אלא גם מוסיפות חטא על פשע בניסיונן להצדיק את עצמן, או במילים אחרות - לנרמל את הטירלול. הדבר המתסכל ביותר הוא שכל כך הרבה אנשים בארץ סובלים מכך, ובכל זאת לא רואים את הפתרון באופק: פקקי תנועה, תאונות דרכים, יוקר מחיה, אפליית מגזרים, אפליית פריפריה, ביטחון אישי ירוד, אובדן המוגנות והמשילות בחבלי ארץ שלמים, אינטרסים פוליטיים המרעילים כל חלקה טובה ודוחקים את הדאגה לטובת המדינה ולרווחת אזרחיה.

היש פתרון לכל אלה? בהחלט יש! ואפילו כזה שילד יכול להבינו: פשוט להתחיל להיות בן אדם!

לפני שנים רבות היה מנהיג גדול בישראל ושמו הלל הזקן. כשביקשו אותו ללמד את כל התורה על רגל אחת, ענה הילל: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך!". על בסיס הכלל הזה גיבש המרכז לקידום ההגינות בישראל את הגדרת הערך הגינות: התייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות, מבלי לנצל חולשות או מצוקות.

המציאות אצלנו ממחישה כי הכול מתחיל מהגינות (או מהיעדרה) והכל קשור להגינות. אם רק ניקח אפילו מקצת מן התופעות הבעייתיות המעיקות על אזרחי ישראל, נגלה דבר מפתיע: לו היו נוהגים בהגינות, היינו נמצאים במציאות שונה לחלוטין. לו הייתה תפיסה בסיסית של הגינות ביחס לחובות המוטלות עליך כלפי החברה שבה אתה חי וכלפי האנשים בתוכה, לא היינו רואים השתמטות של חרדים מגיוס לצה"ל ולוחמי המילואים שלנו היו זוכים לראות הקלה בנטל; בעלי הדירות היו מתחשבים במצוקת הדיור ולא מנצלים אותה להעלות את מחירי השכירות רק כי בכוחם לעשות זאת, והיה מוקל במקצת הנטל הכלכלי מעל ראשיהם של מאות אלפי אזרחים.

לו הממשלה הייתה משתמשת במשאבים הלאומיים על פי שיקולים ענייניים והוגנים בלבד, היא הייתה מסייעת הרבה יותר לנפגעי הגוף, הנפש, הרכוש והפרנסה בעקבות המלחמה. כל כך פשוט; כל כך בסיסי; כל כך חסר. לא נחוצה לנו עוד פוליטיקה; נחוצה לנו הגינות כנורמת התנהגות מנחה. האם יש לכך ביטוי בסדר היום של הכנסת והממשלה? האם על כך תתקיים ההתמודדות בבחירות הקרבות? רק אם אנחנו, העם, נדרוש זאת! קולות המצוקה של הציבור על כל מגזריו צריכים להתגבש לכדי דרישה אחת נוקבת וברורה שתופנה לכל רשימה מתמודדת: הדרישה להגינות!

דרישה זו צריכה להתבטא בראש ובראשונה בבחינת הרכבן של רשימות המועמדים ובהחלטה שלא להצביע לרשימות הכוללות מועמדים שנוהגים בחוסר כבוד, בחוסר יושר ובחוסר התחשבות. הבחינה השנייה שלנו ביחס לרשימה המתמודדת צריכה להתמקד בשאלה אם הציגה תכניות מעשיות העוסקות בבעיות המעיקות על הציבור: מוגנות וביטחון אישי בכל אזור ובכל מגזר (גם במגזר הביתי – בתוך המשפחה), יוקר המחיה צעדים קונקרטיים לפתרונו (במקום הבטחות חלולות העטופות בסיסמאות יפות), וכך הלאה לגבי כל בעיה ובעיה.

האזרח הישראלי אינו צריך לשבת כצופה מן הצד לגבי הנעשה במדינתו ובעיקר לא לגבי מה שייעשה בה; הוא הרי הקורבן העיקרי של מחדלי הממשלה והפוליטיקאים והדברים נוגעים בו ישירות. אבל מעל לכל העם הוא הריבון ולכן הוא האחראי בסופו של דבר בבחירותיו לתופעת נירמול הטירלול. אם יניח לאותם הבריונים בפוליטיקה בכלכלה ובחברה להמשיך ולהשתולל בחוסר אחריות ובזלזול מופגן כלפי טובתו ורווחתו, הוא יוכל להאשים רק את עצמו בצרותיו ובצרות המדינה.

הביטו בעיניים לילדיכם ולנכדיכם, וכן גם לילדה הקטנה בשמלה האדומה ושתי הצמות, ושאלו את עצמכם האם יש לכם תשובה לשאלתם "למה"? האם זו באמת המדינה שאתם רוצים להשאיר להם?