יום הדין והחשבון
מאמר מאת עו"ד אהוד פלג, מנהל המרכז לקידום ההגינות בישראל. פורסם במקור בעיתון מעריב.
אפס ועוד אפס ועוד אפס שווה אחת.
תלמיד שהיה מגיש מבחן כזה למורה היה מקבל ציון נכשל.
מנכל שהיה מגיש מאזן כזה לדירקטוריון – היה נשלח הביתה.
ממשלה שתגיש חשבון כזה לציבור הבוחרים – תקבל ציון עובר?
הציבור הישראלי ייגש בעוד כמה ימים למלא את תפקידו החשוב ביותר כריבון של המדינה: לבחור את דרכה של המדינה בארבע השנים הבאות, ואת הממשלה שתוביל אותה בדרך זו. הבעיה היא שאצל אנשים לא מעטים תהליך שיקול הדעת וההחלטה עבור מי להצביע, מתבצעים באופן שאינו שונה בהרבה, בהגיונו או בסולם הערכים שהוא מבטא, מן התרגיל המופיע בפתיחה.
כך עולה מסקר "מראת ההגינות" של המרכז לקידום ההגינות בישראל שבוצע החודש על ידי מכון המחקר גיאוקרטוגרפיה על מידגם ארצי מייצג של הציבור בישראל. הסקר נועד לבחון מה רואה הציבור כהתנהלות לא הוגנת של נבחריו ואיזה משקל הוא נותן לעובדה זו בשיקולי ההצבעה שלו.
הממצאים מראים כי הרוב המוחלט של הציבור מצהיר שערך ההגינות – ההתייחסות לזולת בכבוד ביושר ובהתחשבות – חשוב לו ביותר (97% מהציבור) ; כי אין תירוץ להתנהגות לא הוגנת גם בפוליטיקה ( 88% ); וכי התנהלות ההוגנת של רשימת מועמדים לכנסת ושל ראשיה ישפיעו מאוד על אופן ההצבעה שלהם (88% );
עד כאן הכול טוב ויפה; אך כאשר באים ומציבים מול ערך ההגינות הזדהות אידיאולוגית עם מפלגה מסוימת או אמונה שמפלגה מסוימת תטפל טוב יותר בנושאים החשובים להם, מתהפך אצל מצביעים לא מעטים סדר העדיפויות: לשאלה האם תצביע לרשימה שאתה מזדהה עם המצע והאידיאולוגיה שלה, גם אם ראשיה מתנהלים לעיתים שלא בהגינות, ענו בחיוב 57 אחוזים ממצביעי מפלגות הקואליציה הנוכחית בעוד שבקרב מצביעי האופוזיציה ענו כך 36% בלבד. לשאלה האם תעדיף רשימה שתטפל טוב יותר בנושאים החשובים לך גם אם ראשיה מתנהלים לעיתים שלא בהגינות, השיבו בחיוב 63 אחוזים ממצביעי הקואליציה לעומת 46% ממצביעי האופוזיציה.
למה הדבר דומה? אם תשאלו אוהד קבוצת כדורגל אם ימשיך לתמוך בקבוצתו גם אם היא תשחק באופן לא הוגן, תפגע שלא כחוק בשחקני הקבוצה היריבה או תשלם שוחד ותקנה משחקים. האם כאוהדים הייתם מסכימים לקחת את ילדיכם למשחקי קבוצה שכזאת ולחנכם שהמטרה מקדשת את האמצעים? ואם יעקוץ אתכם נוכל ויוציא מכם במרמה את כספכם, כי המטרה שלו מקדשת את האמצעים שהוא מפעיל כדי להשיגה?
או אם ינצל בית עסק את כוח השוק שלו ויגבה מכם תעריפים מופרזים עבור מוצריו או שירותיו כי המטרה שלו בגריפת רווחים חשובה יותר מן ההגינות כלפיכם? האם רק אז תתחילו להתקרבן ולהתלונן? גזילת כספי משלם המיסים למטרות של ריצוי שותפים קואליציוניים אינה שונה בהרבה. בסקר קודם של המרכז לקידום ההגינות קבעו 70% מן הציבור כי הממשלה מעדיפה אינטרסים פוליטיים על פני רווחת העם והמדינה.
בסקר הנוכחי קובעת מרבית הציבור שאין זה הוגן שרשימה שמבקשת את אמון הציבור בבחירות לכנסת לא מציגה לפני הבחירות תכניות מעשיות לטיפול בבעיות המדינה, שאין זה הוגן להצביע לרשימה ששריה לא מילאו כראוי את אחריותם למשרדים שעליהם הופקדו; שאין זה הוגן להצביע לרשימה ששריה לא קיימו הבטחות בחירות.
ובכל זאת לשאלה עד כמה הוגן שתתמודד בבחירות לכנסת רשימה שחלק ממנהיגיה וחבריה הבכירים כיהנו בממשלה בשבעה באוקטובר 2023 , ענו 77% ממצביעי הקואליציה שהדבר הוגן בעיניהם (לעומת 25% בלבד ממצביעי האופוזיציה). איך מתיישב הדבר עם הדרישה להגינות? היכן מעט הכבוד העצמי של אותם המצביעים שהצהירו גבוהה גבוהה על חשיבותה של ההגינות, ואילו במבחן המעשי מפנים לה עורף? חמור מכך: היכן כאן האחריות לגורל המדינה ולגורל ילדיהם ונכדיהם?
התפיסה המעמידה את ההגינות והאינטרסים משני צידי המתרס פשוט לוקה בחוסר הבנה ובקוצר ראייה. הגינות – כבוד, יושר והתחשבות ביחס לזולת - אינה רק ערך ראוי ונאצל; זהו גם האינטרס האמיתי של כל אחת ואחד מאיתנו ושל כולנו כחברה. כשאדם נוהג בהגינות הוא עושה טובה קודם כל לעצמו; הוא נוהג באחריות קודם כל כלפי עצמו ; העדפה של אינטרסים על פני הגינות מוכיחה עצמה כחשיבה לטווח קצר במחיר כבד לטווח הארוך, והחיים כידוע נמשכים יותר מרגע אחד. חוסר התחשבות באחר מתגלה פעמים רבות כחוסר התחשבות בעצמך. אם לא נגלה אפס סובלנות לחוסר הגינות בסביבתנו, נהפוך מהר מאד לקורבנות חוסר ההגינות שתופנה נגדנו.
יום הבחירות הוא יום הדין של הבוחר; זו ההזדמנות שלו לבחור האם הוא מתיר או מכשיר את התנהלות הפוליטיקאים שניהלו את חיינו בארבע השנים האחרונות, ובעיקר את התנהלותם של אלה שהיו בממשלה. העם הוא הדירקטוריון - מועצת המנהלים - של המדינה; האם הייתם משאירים בתפקידם מנהלי חברה שכשלו בהתנהלות לא מקצועית, לא מוסרית ולא השיגו את היעדים שחשובים לכם? ההצבעה בקלפי היא ההזדמנות של האזרח להשפיע על הערכים שעל פיהם הוא רוצה שהמדינה שלנו תתנהל; הערכים שעל פיהם הוא רוצה שינהגו כלפיו.
מי שיתייחס להצבעה בבחירות בקלות ראש או בקלות דעת, חוטא לחובה הראשונה של אזרח כלפי עצמו, כלפי משפחתו וכלפי מדינתו – חובת ההתנהגות האחראית.
לפני הבחירות הקירות הפיזיים והווירטואליים מדברים אלינו; אחרי הבחירות כולנו מדברים לקירות, והממשלה מתנהלת כרצונה בנימוק כי כך הכריעה הדמוקרטיה. יום דין הבוחר הוא לפיכך יום הדין והחשבון. זו העת וזו ההזדמנות למי שמבקש הגינות לקום ולומר את דברו באופן שגם ישפיע. בארבע השנים הבאות הרי איש לא יקשיב לו...
תגובות