חשיבה לטווח ארוך

מאמר מאת עו"ד אהוד פלג, מנהל המרכז לקידום ההגינות בישראל, פורסם במקור בעיתון מעריב.

מלפפון הוא יותר ארוך או יותר ירוק? זה נשמע כמו תחילתה של בדיחה, אבל בוודאי לא יותר מצחיקה מרצף המילים "חשיבה ארוכת טווח בישראל". ישראל, כנראה בהובלת הפוליטיקאים, מסתמנת כמדינה המקדשת חשיבה לטווח קצר. להלן כמה דוגמאות מרגיזות:

ייבוש ההסברה הישראלית בעולם במשך שנים, באופן שהותיר אותנו חסרי הגנה בצונאמי התדמיתי שמתרגש עלינו לאחרונה.

מחדל המיגון במאות אלפי דירות בישראל באופן שחשף אותן לאיומי הטילים בלא אמצעי הגנההזנחה של שנים בגיוסם של עשרות אחוזים ממחזורי הגיוס, בעוד המלחמות בחזיתות המרובות גורעות מהסד"כ שלנו עשרות אלפי חיילים פגועי גוף ונפש.

-מדיניות ממשלתית המתבססת על מלחמות ארוכות הגובות מאיתנו מחירים כבדים, במקום תכנון אסטרטגיות יציאה שיגרמו לנו לנצח מבלי למסמס את הישגי המלחמה ומבלי לשלם מחיר מיותר בדם חיילינו. (ראה מלחמת ששת הימים בהשוואה למלחמת לבנון שנמשכה 18 שנה מיותרות ומדממות, כשהיא עוד מצמיחה לנו אויב בדמותו של החיזבאללה).

החשיבה קצרת הטווח מוכתבת על פי רוב על-ידי היצרים ומעדיפה סיפוק מיידי של חשקים וגחמות על פני עריכת חשבון כולל ונכון שייתן תוצאותיו לאורך זמן. התנהלותנו הבין אישית במרחב הציבורי, לדוגמה, מתבטאת בשיח רעיל ובנטייה מתמדת להתנצחויות מילוליות, שמעבר לקולניות ולסגנונן הבוטה גם מפלגות לנו את העם. המרפקנות והכוחנות שולטות בפוליטיקה אבל גם בתחומי העסקים והצרכנות, שם גם מנסים לעטוף אותם בביטויים "מכובסים" כגון "כללי היצע וביקוש" ו"כלכלת שוק חופשי", והכל כדי לקדש את הנצלנות ואת מיקסום הרווחים על חשבון הסחר ההוגן המיטיב עם כלל השחקנים. ובל נשכח את התנהגות הנהגים בכביש הנכנסים לצומת חסום ומשתקים אותו (גם עבור עצמם) למשך זמן ארוך הרבה יותר, או עוקפים את הפקק מן השוליים רק כדי להיתקע מאחורי מכונית שעצרה בצד או כדי למסור פרטים לשוטר הרושם להם דו"ח. שכרם של אלה הבוחרים בקיצורי דרך התנהגותיים על חשבון ההתחשבות בכלל, יוצא על פי רוב בהפסדם.

אולי סוציולוגים ינתחו זאת כתסמונת של מדינה במלחמת קיום באזור מטורף שבה אם אתה לא טורף אתה נטרף, או יראו בכך המשך הרגלי ההישרדות מישיבתנו הכפויה ורבת השנים כמיעוט בארצות הניכר.

בהתייחס לאמירה "איזהו חכם הרואה את הנולד", ניתן לקבוע כי אין כאן חוכמה יתרה אלא קוצר ראייה מחשבתי. ואכן ההתעלמות משתי עובדות בסיסיות לפיהן "אתה לא חי לבד" ו"החיים הם יותר מרגע אחד" מביאות לכל אותן התנהגויות בלתי מתחשבות שבטווח הקצר מחרחרות מריבות וחיכוכים ובטווח הארוך יוצרות חברה מנוכרת ומפולגת. אם יש דבר שהעם והמדינה בוודאי לא צריכים אל מול המציאות הביטחונית הקשה זהו השסע החברתי והלאומי המאפיין אותנו בשנים האחרונות. תופעות אלה פוגעות בחוסן הלאומי שלנו, לא פחות, ומחלישות אותנו בהתמודדות עם האתגרים הלאומיים. סקר של המרכז לקידום ההגינות בקרב מדגם ארצי מייצג של הציבור בישראל העלה כי 76% מן הישראלים קובעים שחוסר הגינות מפורר את החברה הישראלית, כשהגינות מוגדרת כ"התייחסות לזולת בכבוד ביושר ובהתחשבות מבלי לנצל חולשות או מצוקות".

הבעיה המרכזית היא שישראלים רבים אינם מבינים כלל את הזיקה בין יחסם לזולת לבין דמות החברה הנוצרת או את השפעתה על החוסן הלאומי של המדינה. הפוליטיקאים המלבים את הלהבות יוצאים נשכרים מהמחנאות ומהמחלוקות שכן הדבר מחזק לדעתם את תחושת נחיצותם. נאמר כבר שההבדל בין פוליטיקאי למדינאי הוא שהפוליטיקאי חושב על הבחירות הבאות ואילו המדינאי חושב על הדורות הבאים. הפוליטיקאים בפירוש אינם האנשים שעליהם כדאי להשעין את תקוותנו לשיפור המצב.

הפילוסוף עמנואל קנט ניסח את הציווי המוסרי הקטגורי שלו באופן הבא: "הווי נוהג כאילו מעשך יהפוך לחוק כללי". במילים אחרות אנחנו מבטאים בהתנהגותנו כלל התנהגות, ובטרם נחליט כיצד ננהג, יש לבחון ולשאול עצמנו האם כלל ההתנהגות שנבטא בהתנהגות זו הוא הכלל שעל פיו היינו רוצים שכולם ינהגו גם כלפינו. זוהי למעשה גרסה אחרת של כלל הזהב של הלל הזקן "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".

היהדות בחוכמתה העמידה לנו גם את הכלל "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא" (כלל שנראה כי הוזנח על ידי ממשלת ישראל בכל הנוגע לגורל החטופים הנמקים בעזה). הפרשנות של הכלל הזה ברוח הציווי של קאנט היא שבהצילך נפש אחת ביטאת נורמת התנהגות לפיה במקום הזה ובזמן הזה הכלל הנוהג הוא להציל בני אדם. אם ינהגו כולם על פי כלל זה, באמת ניתן יהיה להציל עולם שלם.

ההחלטה של הממשלה שלא לתת לנורמה זו את המשקל הראוי בתהליך קבלת ההחלטות בנוגע להמשך המלחמה, מביאה לא רק למראות הקשים שנחשפנו אליהם של החטופים רום ברסלבסקי ואביתר דוד במנהרות החשוכות, אלא לתחושת נבגדות של המשפחות כנגד מדינה המפקירה את בניה. האם המדינה יוצאת נשכרת מתחושה זו של אזרחיה?

האסטרטגיה הממשלתית של הארכת המלחמה תוך ביצוע "כלכלת חימושים" כושלת של המשאבים האנושיים - הלוחמים, המילואימניקים, המשפחות.

העסקים - ההולכים ונשחקים, מערערת את האמון של הציבור במנהיגיו ומשליכה לאורך זמן על נכונותו להיחלץ למשימות הלאומיות שהם מציבים בפניו. הדבר צורם במיוחד לנוכח הרוח האיתנה שהתגלתה בשבעה באוקטובר והתבטאה באחוזי התנדבות והתייצבות מרקיעי שחקים גם בלא לצו.

היעדרה של החשיבה ארוכת הטווח במישור החברתי פוליטי בולטת בניגודיות משוועת לעומת החשיבה שהתגלתה בתכנונים המבריקים של המתקפות על איראן והחיזבאללה ובפיתוחים מעוררי ההשראה של אמצעי ההתגוננות מפני טילים (ושוב תודה לעמיר פרץ שהתעקש כשר ביטחון על פיתוח כיפת ברזל). מדוע יכולת אנושית זו המצויה בנו נדחקת בתחומים אחרים מפני יצרים וגחמות המצרים את שדה ראייתנו ואת הבנתנו ?

נהוג להמליץ לאדם שמתרגז לספור עד עשר לפני שהוא מגיב.

עצה פשטנית זו נועדה לגרום לו להפעיל את מוחו כדי לגבור על הכעס המטריף אותו ולבחור בתגובה שקולה יותר.

ואכן המזור להתנהגות ייצרית הוא הפעלת התבונה - ביצוע חשיבה מקיפה ומעמיקה יותר הלוקחת בחשבון גם את ההשלכות ארוכות הטווח של תגובות אפשריות שלנו, שנאמר "סוף מעשה במחשבה תחילה". בתחום ההתנהגות החברתית הדבר בא גם לידי ביטוי בהפעלת כלל ההגינות "מי שחושב מתחשב" ותוצאתו רצויה יותר גם לנוהג כך וגם לסביבתו.

אל לנו לשעבד את העתיד הרצוי לטובת תוצאות מפוקפקות בטווח הקצר. בהיבט זה, ובניגוד למלפפון שצבעו ירוק גם במימד האורך וגם במימד הצר, חשיבה לטווח קצר צבועה כולה, ואף צובעת את סביבותיה, רק בצבע שחור.