כנסת לא נכבדה

מאמר מאת עו"ד אהוד פלג, מנהל המרכז לקידום ההגינות בישראל.

הצרה היא שכבר לא הופתענו. התנהלותה המבישה של הכנסת בשבוע האחרון למושב רשמה שיאים של השתוללות חסרת רסן וחסרת כל עמוד שדרה מוסרי. אחר כך עוד מתפלאים מדוע נדרש בגץ להתערב בעבודתה כפי שלא נדרש אי פעם בעבר, כדי להציל לא רק את הדמוקרטיה הישראלית אלא את מדינת ישראל היהודית דמוקרטית. שיא החוצפה והנבלה היה שעוד עשו זאת כביכול בשמה של התורה. התורה, שאגב היא שלי לא פחות משהיא של המפלגות הדתיות, לא הכשירה מעולם התנהגות שכזו, נהפוך הוא: היא אסרה "לשאת את שם ה' לשווא", וחז"ל אסרו "לעשות את התורה קרדום לחפור בו".

השילוב של פטור מגיוס לחרדים, הפסקת מעצר העריקים, תשלום קצבאות נדיבות ללומדי התורה, ומנגד - הארכת השירות הצבאי למשרתים, נראה כמו שילוב בלתי אפשרי לוגית; אך הלוגיקה נעצרה כבר מזמן מחוץ למשכן הכנסת, שלא לדבר על המוסר וההגינות. "במקום שבו אין אנשים, הייה אתה איש" אומר הלל הזקן. הפרשנות היא שבמקום שבו אנשים מפסיקים לנהוג כבני אדם נהג אתה כבן אדם... ומה פירוש לנהוג כבן אדם – הוסיף ולימדנו הלל: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".

במילים אחרות - נהג בהגינות: התייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות, מבלי לנצל חולשות או מצוקות. הגינות היא היום מוצר במחסור; גם בני אדם... וחלקם גם משלם מחיר כבד כשהם יוצאים נגד התנהלותם של אנשים שאינם נוהגים כבני אדם במובן זה. באפלה הכללית בכל זאת מנצנץ אורם של כמה כוכבים שהעזו לנהוג אחרת: השר אופיר סופר מהציונות הדתית וח"כ דן אילוז מהליכוד שהצביעו בניגוד למשמעת הקואליציונית וישלמו על כך מחיר אישי; ח"כ יולי אדלשטיין מהליכוד שכיו"ר ועדת החוץ והביטחון ניסה למנוע את חוק ההשתמטות והועבר מתפקידו; וח"כ שרן השכל מהליכוד שהתפטרה מתפקיד סגנית שר החוץ בעקבות החוקים שעברו. אלה היוצאים מן הכלל המעידים לצערנו על הכלל בקרב מפלגות הקואליציה.

בן גוריון אמר בזמנו שהמילה ערך באה מהכרעה וזהו גם מבחנה: אופן הכרעתך הוא שיקבע את הערך המייצג אותך, לא מה שדיקלמת, נאמת או הצהרת. מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחיקוך. מעשי הכנסת הנוכחית הרחיקו אותה עוד יותר מחלקי העם המשרתים, הנלחמים והתורמים למדינה.

אירועי השבעה באוקטובר המחישו שוב את חשיבות ההתנהגות הערכית דווקא במצבי משבר. עם ישראל ספג באותו יום את המכה הקשה מכל, אולם טובי בניו ובנותיו מיהרו וקפצו אל תוך האש לעזרת אחיהם המותקפים, תוך שהם מונעים על ידי הערכים של אהבת הזולת, ערבות הדדית ואחדות הגורל – הערכים המאפיינים את עם ישראל. היוצר והבימאי אבי נשר מציג את הגדולה האנושית הזאת שלנו בסרטו החדש והחשוב "האהבות שלנו". על פניו הסרט עוסק במתקפת הפתע ביישובי העוטף, אך למעשה הוא מטפל, כפי שנשר מפליא לעשות בסרטיו, במערכות יחסים אנושיות הנקלעות למערבולות דרמטיות ולמבחני קיצון. ברגעים אלה של שבר נבחן האדם באישיותו ובערכיו ונדרש להכרעות המחייבות חשיבה מחודשת ומפוכחת בדבר סדרי העדיפויות האמיתיים שלו. הסרט מיטיב להראות את התמודדותם של האנשים הקטנים, הטרודים בבעיותיהם היומיומיות, עם גודל השעה ועם הסוגיות החשובות באמת של אחריות, של עזרה לזולת ושל הקרבה לצורך הצלת חיים. מבלי לטשטש את הבעיות, הטעויות והמחדלים שצפו ועלו באותו היום הנורא, הסרט מעורר בך גאווה וכבוד לתפקודם ולעמידתם של אחינו תושבי הדרום מול האירועים הקשים.

כשנדלקים האורות באולם והזרקור מופנה חזרה אל עבר בית הנבחרים שלנו (שרחוק מלהתנהג כנבחרת) מתחזקת המסקנה כי מדובר בשני עולמות שונים. לעם שלנו מגיע בית נבחרים ראוי יותר, כזה שיצדיק את המילים שבהן נפתחים רבים מהנאומים הנשמעים בו: "כבוד היושב ראש, כנסת נכבדה..." כדי שנגיע לכך, נדרשים להישען על עולם ערכים אחר כבסיס לאותו תהליך של השבת הפרופורציות וקבלת ההחלטות המוסריות. עולם ערכים זה אינו נוצר יש מאין; הוא בראש ובראשונה תוצאה של חינוך ומסורת שטופחו - או שלא - במשך שנים. "אם יש את נפשך לדעת" שואל ביאליק בשירו המפורסם, מניין נשאב את העולם הערכי הזה, והתשובה רשומה במילים נוכחות - נפקדות (תלוי בבית, במורה ובמדריך): חינוך, חינוך, חינוך! ביאליק ראה במערכת החינוך את "בית היוצר לנשמת האומה"(בתנאי שהיא אכן ממלאת את ייעודה).

בעידן של היעדר דוגמה אישית מצד נבחרינו, על מערכת החינוך להצמיח לנו נבחרים חדשים על ידי הקנייה טובה יותר של הערכים ההומניסטיים המובטחים במגילת העצמאות - ערכי ההגינות. זהו הסיכוי היחיד לקבל כאן בחזרה את ארץ ישראל הישנה והטובה שלנו, עם המדרג הערכי הראוי ועם סדרי עדיפויות הנכונים. אבי נשר היטיב לבטא זאת בשם הקולע שבחר לסרטו החדש:

"האהבות שלנו".