מאמר מאת עו"ד אהוד פלג, פורסם במקור באתר מעריב.
מה יש יותר ברמת גן - עליות או מורדות? התשובה לשאלה זו היא כמובן שהמספר זהה, כי כל עלייה היא גם מורד, תלוי מאיזה כיוון מסתכלים. לא כך הדבר אם שואלים את אותה השאלה לגבי דרך; דרך החיים למשל, שעליה נאמר כי היא דומה פעמים רבות לרכיבה על אופניים בעלייה: אם אתה לא ממשיך כל העת לדווש, אתה עלול להתגלגל לאחור... מיד נגלה את הקשר בין תופעה זו לבין הצבעה בבחירות.
בבחירות לרשויות המקומיות לפני כשבוע עמד אחוז ההשתתפות הממוצע על פחות מ-50%, כלומר אחד מכל שני תושבים נהנה מיום השבתון שהוענק לו אך לא הלך לקלפי. מי אשם באדישות הזאת של המצביעים: המועמדים הבלתי מושכים או הבלתי ראויים, הפוליטיקה המושחתת הגורמת לסלידה ולמאוס של האזרחים, או העצלנות של התושבים עצמם? ייתכן שכל התשובות נכונות, אך בוודאי יש כאן תעודת עניות לאזרח שהשתמט. אדם שלא טורח ללמוד מי הטוב יותר או הרע פחות מבין המועמדים או הרשימות המתמודדות, וכתוצאה מכך לא הולך להצביע, לא מבין כי בהתנהגותו זו הוא מחזק אולי את המועמד הגרוע מבין המתמודדים. קשה לומר כי הוא ניחן בתבונה יתרה. הוא מניח לאחרים לקבוע עבורו את המציאות, ולאו דווקא לטובתו. הימנעותו מהצבעה גם תורמת לשם הרע שיצא לפוליטיקה.
דמוקרטיה היא משטר של בלמים ואיזונים לכוח השלטוני; האזרח הוא נדבך חשוב בתוך חומת הבלמים והאיזונים הזאת (עובדה שלא מדגישים מספיק בלימודי האזרחות). אם האזרח לא תורם את חלקו בהשתתפות בהליך ההצבעה ("דין הבוחר") ובבקרה מתמדת על משרתי הציבור, מתערער כל המבנה הדמוקרטי. אזרחות משמעה אחריות אישית, יומיומית וכוללת על מה שקורה בסביבת החיים שלך, בין אם המדובר בישוב ובין אם במדינה כולה. אדם שמנסה להתחמק מאחריותו זו, יכול באותה מידה לוותר על הדמוקרטיה - שלטון העם וחופש הפרט - ולחזור למעמד העבדים או הצמיתים (הווסלים) של ימי הביניים. והשלטון – הוא דווקא מייחל לאזרחים פסיביים שלא יפריעו לו לעשות שימוש בכוחו ובסמכותו כאוות נפשו, בעיקר לסיפוק צרכיהם ורצונותיהם של השולטים.
שלטון ללא בקרה אזרחית הוא בהכרח גרוע יותר ועלול אף להפוך מושחת. בבריאת העולם אמר אלוהים: "ויהי אור!" ונהייה אור. בן אדם אינו אלוהים. אם הוא רוצה לראות את האור, עליו ליצור את האור בפעולה מעשית. אין משיגים זאת באדישות או בהשתמטות. איינשטיין אמר כי העולם לא יושמד מאלה שעושים רע; הוא יושמד מאלה המסתכלים מהצד ולא עושים דבר. אדישות, גם אם היא נגרמת מייאוש, היא בגדר מותרות למי שרוצה לשנות את המציאות לטובה יותר. הוא שאמרנו - מי שמפסיק לדווש עלול למצוא עצמו מתדרדר לאחור.
האדישות שלנו לא רק מייצרת שלטון רע ואולי גם מושחת; היא גם מספקת לנו תירוץ מפוקפק שלא לשפר את התנהגותנו שלנו, בנימוק שאנו נוהגים באותה הדרך שבה נוהגים נבחרי הציבור. כך יצרנו לנו במו ידינו אפקט של ביצה ותרנגולת. חשוב שנזכור שהנורמות הפסולות לא נולדו בחוגי השלטון, בדיוק כשם שהמנהיגים לא נולדו בשלטון, אלא נולדו והתהלכו כאן בתוכנו והיו אזרחים כמונו. בהגיעם לעמדות שלטוניות המשיכו לנהוג לפי אותן הנורמות החברתיות המאפיינות אותנו, כגון העדפת אינטרסים על ערכים וקידוש האגו והיצרים.
חברת כנסת המפנה כינויי גנאי ליריבים פוליטיים, ממשיכה למעשה לדבר באותה השפה האלימה שבה התרגלה לדבר כאזרחית, בשיח בין שכנים או בעמידה בתור. סיעות פוליטיות הנשענות על כוחן הפרלמנטרי כדי לסחוט הטבות שערורייתיות למצביעיהן, נוהגות בסך הכול לפי תרבות הסחר הנפוצה של מה שקרוי "השוק החופשי", שהיא למעשה חוק הג'ונגל – שעל פיו העסקים החזקים מנצלים את כוח השוק שלהם לסחיטת מחירים בלתי סבירים. כל עוד בכביש שוררת תרבות התנהגות לפיה החוק לא נוצר עבורך אלא רק עבור אחרים, בל נתפלא אם סיעות בכנסת יובילו מהלך למתן פטור מנשיאה שוויונית בנטל השירות בצה"ל.
השינוי צריך לפיכך להתחיל בנורמות ההתנהגות שלנו, ועליהן אנחנו אלה שמופקדים. יש מונח אחד שלו יאומץ על-ידי החברה שלנו כנורמת התנהגות מנחה, יוכל להסדיר מצב בלתי תקין זה. הוא נקרא: הגינות - התייחסות לזולתך בכבוד, ביושר ובהתחשבות, מבלי לנצל חולשות או מצוקות. לצערנו, הגינות היא מוצר במחסור בישראל, גם בחיי החברה והכלכלה וגם בפוליטיקה. גישה של אפס סובלנות לחוסר הגינות, משמעותה לא רק שלא לתת יד לתופעות הפסולות, אלא גם לנקוט בפעולה מעשית נגדן בכל מקום, וגם בקימה מן הכורסה הנוחה ובהליכה לקלפי. הדבר היחיד שניתן לשנות מן הכורסה, הוא את התחנה בטלוויזיה.
אין לנו שלט רחוק לשיפור השלטון לאחד אחר, טוב יותר. אין די בלומר "ויהי טוב!". אנחנו לא אלוהים. אין די גם בלומר "לו יהי טוב". אל"מ יעקב חיסדאי אמר פעם שמתפללים לניצחון רק לאחר שעמלים על הכנת תוכנית ההתקפה הטובה ביותר ואז יוצאים לבצעה. "הייה אתה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם" אמר המנהיג ההודי מהטמה גאנדי. הטוב שאנו מבקשים לראות, תלוי בנו ובפעולתנו, לא באדישותנו. בואו נזכור זאת לקראת הבחירות לכנסת; הן המבחן הבא בתור לאדישות בקרבנו...