קודם תלמדו להקשיב

מאמר מאת אריאלה רינגל הופמן, פורסם במקור ומצוטט באדיבות עיתון ידיעות אחרונות.

קודם תתמקדו בהבנת השפה שלנו

כחלק מלקחי 7 באוקטובר החליטו באמ"ן להעמיק בלימודי ערבית על ניביה השונים. אלא שהתצפיתניות והחיילים בשטח, שחזרו והתריעו מפני תרחיש אימים כזה, עשו זאת בעברית

אריאלה רינגל הופמן

על מה שבאמת טעון שיפור

הציטוט הבא התפרסם בעיתון זה לפני כמה ימים. וכך אמר שם סא"ל ח', ראש הענף למקצועות הסיגינט בחיל המודיעין על לקחי 7 באוקטובר: "אם בעבר אולי הייתה גישה שהטכנולוגיה יכולה להחליף חלק מהאנשים שעוסקים בשפה, אז חרבות ברזל המחישה שבסוף אין תחליף לאדם, לאוזן, למי שקורא ויודע לפרש ביטויים כאלו ואחרים".

סא"ל ח' אף הגדיל וציין ש"זו הדירקטיבה שלנו ככלל לשנים הקרובות – גיוס והעצמה של אנשי השפה". לימודי האיסלאם, עולה מהפרסומים, כולל להאקרים של 8200, כוללים גם הכשרות ייעודיות בניבים הייחודיים לארצות כמו סוריה, לבנון או עיראק, היכרות אינטימית עם הסלנג המקומי בעזה, ואם צריך בזה הספציפי לג'בלייה, יחד עם התמחות בלהג החות'י. דירקטיבה שמחייבת, כמובן, הקצאות גדולות של כוח אדם ומשאבים.

אפשר לומר על כך שני דברים. הראשון, שעצם הרעיון להרחיב את ידיעת השפה הערבית, על גווניה, כולל העמקת ההיכרות עם הסלנג, הוא מבורך, ולא רק בהקשר המודיעיני. כבר נכתב ונאמר שוב ושוב, בעשרות השנים האחרונות, כמה חשובה ידיעת השפה הערבית והכרת התרבות של השכנים לנו, ולאו דווקא כדי להכין אותנו טוב יותר למלחמה הבאה. רק שבניגוד לדברים של סא"ל ח', ובניגוד לדירקטיבה שהציג, העניין השני נוגע לבחירה בשפה. הלקח של 7 באוקטובר צריך להתמקד בידיעת השפה העברית. זו השפה שאותה דיברו ומדברות התצפיתניות, זו השפה שבה נוסחו וינוסחו הדו"חות. לא היה שום צורך להכיר את הניב המקומי בחאן־יונס כדי להבין מה מתכננים אנשי החמאס, כמו שלא היה צורך להכיר את השפה הפרסית כדי לקרוא את השעון שהוצב במרכז טהרן וקצב את זמנה של ישראל. גם אם יש מקום לקוות שהלקח הזה, שעליו מדבר סא"ל ח', הוא רק אחד משורה של לקחים שהפיק אמ"ן, אבל העובדה שזכה לזום־אין – מטרידה. לא צריך להיות איש מודיעין עם ותק של עשרות שנים כדי לדעת שמדובר במעשה מרכבה, סוג של פאזל שבנוי משורה ארוכה של חלקים האמורים לייצר תמונה מלאה, והמודיעין טעה בקריאת התמונה המצטיירת לא משום שאחד החיילים ב־8200 לא היטיב להבין משפט שנאמר בסלנג עזתי, כמו משום ששרשרת הפיקוד מעליו, מהמפקדים הזוטרים ועד ראש אמ"ן אהרן חליווה, לא הבינו מה שנאמר להם בעברית. לא הצליחו להבין גם אחרי שמשכו בדש חולצתם, נתלו על כנף מעילם. ושם נמצא הכסף הגדול, בשאלה איך מלמדים את החליוו'ת העתידיים להקשיב לקול בעברית שבא מהשטח. איך מפנימים שהבנת הניב המקומי, חשוב ככל יהיה, הוא סוג של בונוס נוכח העובדה שעוד לא נולד המשפט האחד שיחשוף את הסוד כולו. ומה שקרה זה שלא הקשיבו לעברית, לא חיברו את הנקודות, והחליטו, אולי, ללכת לישון כי כולם כבר היו גמורים, ולקבל החלטה בבוקר.

ועוד עניין אחד קטן: לא רק על לימוד השפה, הוחלט באמ"ן. שם הושם דגש מיוחד גם על היכרות קרובה עם התרבות המיוחדת לכל אחד מהשכנים, להכיר, במונחי אמ"ן, גם את החגים והמועדים. על כך אפשר לומר את הדבר הבא: ג'ינגיס חאן, אם רוצים להישען על מי שנחשב לגדול המצביאים הצבאיים בהיסטוריה, לאבי תורת הלחימה המודרנית, לא הוציא את הצבא שלו לחופשות בחג, ולא הדמים את חיל הפרשים הנועז שלו לרגל הטקסים השמאניים. במילים אחרות, אם לסכם, קודם להיכרות עם הסלנג העזתי, כמו עם מועדי החגים באיראן, חשוב להכיר את השפה העברית, לזכור את מועדי החגים שלנו, ולהפנים שהם לא בדיוק ה־עיתוי לחופשה ידועה מראש, עם כל הכבוד ליום הכיפורים ולשמחת תורה.

טיזר:

קודם להיכרות עם הסלנג העזתי, כמו עם מועדי החגים באיראן, חשוב להכיר את השפה העברית ואת מועדי החגים שלנו, ולהפנים שהם לא בדיוק ה־עיתוי לחופשה ידועה מראש