הפגנת מוסר
מאת עו"ד ליאור חריש ועו"ד אהוד פלג מנהל המרכז לקידום ההגינות בישראל, פורסם במקור בעיתון מעריב.

בימים אלה דן בג"צ בחוקיות השימוש בסוסים על ידי המשטרה לצורך פיזור הפגנות. הסוסים מוכנסים בעל כורחם לאווירה מאד נפיצה ומעומתים עם מפגינים, באופן שמביא לעיתים לפגיעות פיזיות לאדם ולחיה, בנוסף למתח ולמצוקה הנפשיים שנגרמים להם.
בג"ץ נוהג לבחון מצבים שכאלה במערך כלים משפטיים מובנה המבוסס בין היתר על עיקרון ה"מידתיות": ראויות המטרה (עד כמה המטרה ראויה), ראויות האמצעים וראויות היחס בין האמצעים למטרה.
גם במקרה הנדון מסתמן כי בג"ץ מיישם כלים משפטיים אלה על מנת לבחון כיצד ניתן להתאים את הפרקטיקה לכללי התנהגות מידתיים – סבירים.
מערך כלים זה עלול לעיתים ללקות בתבנית מקובעת, הבוחנת באופן טכני את המרכיבים השונים אך מתעלמת מהשאלה העקרונית והרחבה יותר – האם עצם הפרקטיקה ראויה ולגיטימית.
פרופ' חיים חנני מהטכניון סיפר פעם על ניסוי פסיכולוגי שבמסגרתו נתבקשו סטודנטים לתכנן צינור שיזרים דם מחיפה לתל אביב.
מטרתו האמיתית של הניסוי הייתה לבחון כמה מהסטודנטים ייגשו להתמודד עם המטרה הטכנית, וכמה מהם יעצרו לרגע וישאלו לפשר צינור הדם הזה ולמטרתו. פרופ' חנני עשה שימוש באזכור הניסוי כדי להדגים תובנות חשובות לגבי העיוורון המוסרי והקיבעון התפיסתי, כמו גם לגבי מלכודת החשיבה הטכנוקרטית והמעבר האוטומטי, מדיון בלגיטימיות של עצם הפעולה לדיון פרוצדורלי בדרכי ביצועה.
יש להיזהר מנפילה למלכודת שכזאת גם עת באים לבחון את כשרות השימוש בסוסים לפיזור הפגנות. השאלה הרחבה יותר שיש לבחון היא : האם הכנסתו של בעל חיים, יצור חי בעל תחושות ורגשות, לסיטואציה שלא נועד להימצא בה, ויצירת עימות בינו לבין אזרחים המממשים זכות דמוקרטית בסיסית, היא פעולה לגיטימית שהולמת את כבודה ומצפונה של מדינת ישראל.
יותר מפעם אחת בעבר, נהג בג"ץ כ"עמוד האש ההולך לפני המחנה" והביא לביטול פרקטיקה אשר נמצאה בלתי ראויה מעיקרא לאור הערכים של חברה נאורה ומוסרית.
כך ארע, לדוגמה, ביחס לשימוש בענישה גופנית או בהשפלה מכוונת מצד מורה בבית הספר. פרקטיקה זו, אשר הייתה בעבר מקובלת, נפסלה על ידי בית המשפט העליון לקראת תחילת שנות האלפיים ובהמשך נפסלה גם במערך היחסים שבין הורים לילדים. בית המשפט העליון קבע כי ענישה פיזית כאמצעי חינוכי היא פסולה בהיותה מנוגדת לנורמות של החברה הישראלית, ואין כל רלוונטיות לשאלת המידתיות או למידת החומרה של האמצעים הננקטים.
גם ביחסים שבין בני האדם לבעלי החיים לא היסס בג"ץ לפסול פרקטיקות לא מוסריות.
כך קרה ביחס למדיניות משרד החקלאות כלפי פיטום האווזים בזמנו. המשרד אז הכשיר את השימוש הציני והבלתי אנושי שעשו המפטמים באווזים לצורך ייצור ה"פואה גרא". המפטמים דחפו לקיבתו של האווז צינור מתכת והזרימו דרכו בלחץ באמצעות מדחס דייסת תירס במשך כמה שבועות.
בג"צ קבע שזו אכזריות שאין לה מקום במדינת ישראל, והורה, על ביטול הפרקטיקה הפסולה באופן שהיווה תקדים עולמי של הפסקת פיטום אווזים על ידי בית משפט.
גם המקרה של התאכזרות לתנינים במסגרת מופע "בידור" בחמת גדר, גרר עליו בזמנו את ביקורתו של בית המשפט העליון שפסל את הפרקטיקה הנלוזה וקבע כי אין שום הגינות ביחס שכזה לבעלי חיים, שכלל לא נועד לשמש למטרות אלה.
לכאורה האדם הוא אדון הארץ ובכוחו לשלוט על בעלי החיים שבה. במדינת ישראל היהודית והדמוקרטית כוח זה אינו בלתי מוגבל והוא כפוף בהפעלתו לערכי המוסר שאותם חרתנו על דגלנו, ואשר ערכי ההגינות והאנושיות הם הראשונים שבהם. הם נגזרים גם ממגילת העצמאות שלנו וגם מן האיסור בתורה לצער בעלי חיים. הגינות מוגדרת כהתייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות, מבלי לנצל חולשות או מצוקות. הרגישות שלנו לסבל הזולת חייבת להתקיים כלפי כל סבל; כלפי כל יצור חי בעל תחושות ורגשות; כלפי כל סוס; כך גם נבחנת האטימות לסבל, כי הגינות אינה סופרת רגליים...
המנהיג ההודי הדגול מהאטמה גנדי אמר ש"גדולתה של אומה ורמת ההתקדמות המוסרית שלה נמדדות לפי היחס שלה לבעלי חיים".
בדיון האתי על הגינות ביחסים בין בני אדם ובעלי חיים, מקובל לבחון האם מתקיים מאזן (מערך יחסים) הוגן: למשל, בעל חיים המקבל הגנה, מזון ורפואה, בתמורה לעבודה סבירה שאינה מסכנת אותו.
בשימוש בסוסים לפיזור הפגנות, מאזן ההגינות מופר לחלוטין. הנטל והסיכון המוטלים על הסוס חורגים בהרבה מכל תמורה שהוא מקבל, כופים עליו מצב המנוגד לטבעו, ומשתמשים בו ככלי בסכסוכים אנושיים שבהם אין לו שום עניין ושום הבנה (כדברי הפילוסוף פרופ' טום רייגן).להתייחס לבעלי חיים באופן זה, הוא מוסיף, פירושו להיכשל במתן הכבוד המגיע להם כ"סובייקט של חיים" – יצורים חיים בעלי תחושות ורגשות.
גם רובו המכריע של הציבור בישראל מתנגד לשימוש שעושה המשטרה בסוסים בהפגנות:
כ-70% של הציבור, על פי סקר שערך מכון המחקר גיאוקרטוגרפיה בנובמבר 2026 על מדגם ארצי מייצג של ציבור גולשי האינטרנט בני 18 ומעלה, קובעים כי זהו מעשה לא הוגן, לא מוסרי ולא צודק. בכך מביע הציבור את דעתו הברורה היכן נכון להציב את הרף המוסרי הראוי בישראל.
בג"ץ מצויד בסמכות הבלעדית לתת צווים לרשויות המדינה; אבל הוא גם מצויד בסמכות שיורית יוצאת דופן להושיט סעד הנדרש למען הצדק. במקרים רבים הצדק מחייב פסילה קטיגורית של מעשה או פרקטיקה, שלגביהם אין צורך לבדוק מידתיות ועצם השימוש בהם הוא אסור ולבג"ץ סמכות שיורית לפסוק כך.
בפרשיות של התנינים בחמת גדר ושל פיטום האווזים הלך בג"ץ בדרך זו וזקף את קומתה המוסרית של מדינת ישראל. גם בעתירה למניעת השימוש בסוסים לפיזור הפגנות, נקרית בפני בג"ץ הזדמנות נוספת להעלות את החברה הישראלית שלב נוסף במעלות המוסר. הוא יוכל לעשות זאת אם יורה על הפסקה מוחלטת של השימוש הכפוי, הלא הוגן והלא אנושי בסוסים, שימוש שזר לחייהם, להרגליהם ולפונקציה הטבעית שלהם.
רמתה המוסרית של החברה הישראלית, כדברי מהאטמה גנדי, עומדת כאן למבחן.




תגובות