מאמר מאת דני שטרוזמן
הוגנות בכביש מונעת תאונות דרכים! הייתכן?
אני נזכר באמירה רווחות שלפיה אדם הגון בביתו ובמקום עבודתו (והרי הרוב כאלה), בכביש הופך להיות חיית טרף, או אם נעדן את לשוננו, הופך לבלתי מתחשב ומסוכן. אך אל נא נחטא בהכללות.
בצומת סואן, לא הרחק מביתי, מצטופפים מדי יום, במיוחד בשעות העומס, עשרות ואולי מאות כלי רכב, בשני נתיבים שמאליים כשמגמת פניהם שמאלה לכשיופיע האור הירוק. במסת כלי רכב אלה נוהגים הגונים. מימינם, בנתיב שהחץ בו מורה להמשיך ישר, נדחקים מתי מעט מסוכנים ובלתי מתחשבים, שכוונתם להשתלב באחד מנתיבי הפנייה שמאלה.
למה מסוכנים? כי הם מאטים בנתיב המורה ישר וגורמים לישרי הדרך (תרתי משמע) לבלום או לעקוף, או בקיצור להסתכן.
למה בלתי מתחשבים? כי הרבים הממתינים לתורם בנתיבים המותרים אף הם ממהרים לעבודה, לטיפול רפואי, ללימודים או לכל מקום אחר. הם מעוכבים ומתקדמים לאיטם ממופע ירוק אחד למופע הירוק הבא. הנדחקים בתור מאריכים את זמן העיכוב.
ועוד סכנה: הממתינים לכאורה בסבלנות, גם הם קצרי רוח ואצה להם הדרך, או אז, יש בהם שהגינותם פגה והם חוסמים לזה שמנסה להידחק לנתיבם את דרכו ובכך מסתכנים בפגיעה ברכב שמלפנים – כבר היו דברים מעולם, או בהתנגשות חלילה עם הנדחק.
הוגנות בנהיגה פירושה שתור הוא תור, גם בהמתנה לרמזור.
בקשה לעמיתי הנוהג: עמוד בסבלנות בתור, ואם פשוט טעית ובחרת נתיב לא נכון עליך לשלם על כך בהארכת הדרך.
הוגנות בנהיגה אומרת, בין היתר, שאם מישהו מנסה להידחק לנתיבך, תן לו. הרווח כולו שלך: לא תסתכן, לא תסכן, אולי תמנע תאונה, וגם תוכל להתיר קשר במטפחת (לא תוך כדי נהיגה) לציון המעשה הטוב היומי שעשית. הכן כמה קשרים במטפחת כי בעומסי התנועה הנוכחיים אפשר שתצטרך לעשות יותר ממעשה טוב אחד ביום.
הוגנות בנהיגה היא "נהיגה מונעת" שפירושה נהיגה ללא תאונות וללא מצבי חרום (כמעט תאונות) למרות שגיאות בנהיגה, פראות וחוצפה של נהגים אחרים.
אגב, אם מישהו חושב שההוגנות המתבקשת כאן תאריך את משך הנסיעה – ממש לא. אולי מעט מאד, במקרה קיצון או בגלל מופע ארוך של רמזור אדום.
מקרה הצומת הנזכר לעיל הוא דרך משל בלבד. הנהיגה המונעת, הראויה גם לתואר "נהיגה הוגנת", מלווה אותנו בכל נהיגה בכל דרך. למשל: הבריון (איש טוב בדרך כלל) שחסם לי היציאה מהחניה כי מיהר לבית המרקחת לרכוש תרופה לבן משפחתו, ואני רותח מזעם... או ממתין דקה בהבנה כי כוונתו לא הייתה רעה, וחבל על עצביי ובריאותי הנפשית.
ומהצד השני, אתה החוסם, האם ניסית להשקיע עוד שתיים שלוש דקות למציאת חניה לא חוסמת, ובכך תחסוך לרעך החסום חמש שש דקות של עצבים?
הגינות בנהיגה נמצאת בכל דרך. לדוגמה: לנהג אחד יש תמרור המורה לו לתת זכות קדימה בצומת. הנהג השני זכאי לזכות קדימה, אבל מה יקרה אם הראשון, מסיבה לא טובה, לא ייתן לו זכות זו? הנהג ההגון יבחן את כל כיווני הגישה לצומת גם באור ירוק, כדי לראות אם נהג אחר שגה. הנהג ההגון מקבל זכות קדימה ומודה לנותן; אם אינו מקבל – מוותר. ככה מצילים חיים.
להולכי רגל במעבר חצייה יש לתת זכות קדימה, ואם הולך הרגל חוצה את הכביש לא במעבר חצייה, האם נגזר עליו להיפגע? נהג הגון מאפשר לו לחצות בבטחה. יש מקרים שבהם הולך הרגל מנפנף בידו לאות תודה. האם הנהג ההגון ירגיש פראייר או יהיה גאה בעצמו?
הדוגמאות להשוואת הנהיגה המונעת לנהיגה הוגנת רבות אך היריעה קצרה, אבל לא נוכל שלא להעלות את התופעה שכולנו, הנוהגים, חווים מדי יום, אם לא פעמים אחדות ביום, בכביש רב נתיבי, חד סטרי, שמחמת הצפיפות כלי הרכב נעים בו בטורים, לפי החוק. נוהג ברכב X בנתיב האמצעי יודע (או שהוויז הודיע לו) שעליו לפנות ימינה בצומת הבא. כנוהג הגון הוא מאותת, ממתין קמעה שהנוסעים מימינו יבחינו באיתות, מוודא זאת במראות, ואכן לרוב נהג הגון מימינו מגדיל את הרווח מזה שמלפניו ומאפשר למבקש לפנות להשתלב. אלא שקורה שההוא שמימין, שאצה לו הדרך, ולדעתו מי שמנסה להיכנס מלפניו אינו ראוי לכך, ובאי הגינות מרושעת הוא חוסם את מעבר הרכב האחר לנתיבו על ידי שהוא מתקרב לרכב שמלפניו עד סכנת התנגשות.
מה עכשיו? אחת משתי אפשרויות: או שהנהג שרוצה לפנות יהיה הגון לוותר גם במחיר של הפסד פניה, או שיידחק בכוח, יסתכן וייסכן.
הפסד נטו
סיפור מהחיים: קרוב משפחה היה בדרכו לפגישה עסקית בכביש שש צפון בשעות אחה"צ. עומס התנועה היה מחריד והוא חשש לאחר ליעדו. אף על פי כן, בהגינותו ומידיעה שמעברים חפוזים מנתיב לנתיב אינם מועילים, התמיד בנתיבו. אלא מה, שותפיו לדרך לא חשבו כמוהו ונדחפו כפי שתיארנו קודם. לבסוף עצביו בגדו בו והוא נצמד לרכב שמלפניו כדי למנוע מאחרים לחדור אל הרווח הזה. ואז, בגלל האטה רגעית בתנועה הוא פגע ברכב שהאט באגרסיביות מלפניו. נגרם נזק לשני כלי הרכב וילד שישב ברכב מלפנים על בוסטר, אך לא חגר בגלל רשלנות הוריו, צרח והתלונן על כאבים. הועברה הודעה למשטרה, עזרה ראשונה הגיעה במהירות, גם צמד שוטרים לכוון את התנועה, אבל לבוחני התנועה המתינו שעה ארוכה מאד. קרובי לפגישה לא הגיע, כמובן. את רכבו התברר שצריך לגרור, לגרר, כידוע ממתינים שעה ארוכה. את הנזק כיסה הביטוח בניכוי ההשתתפות העצמית והבטחה שכנראה בעתיד לא ייהנה מהנחת היעדר תביעות. הרכב שהה ימים אחדים במוסך וקרובי זכה לרכב חלופי. בינתיים הגיע הזמנה למשפט וקרובי פנה לעורך דין הבטיח לו לנסות להקטין את גובה הקנס. לכל פרט שהזכרנו יש תג מחיר. העלות הכוללת לא נמוכה. והכל בגלל קרוב משפחה שלא רצה לצאת פראייר ולא רצה לבזבז זמן, ולכן לא הצליח למנוע את התאונה. בסוף שכרו יצא בהפסדו, ובגדול.
התחשבות בזולת בכביש היא הגינות ונהיגה מונעת כאחד. יש בה רווח נפשי וכלכלי. תאונה היא עניין יקר בכל המובנים, זמן, כסף בריאות וחיים, ולאו דווקא בסדר הזה... אין הפסד בהתחשבות בזולת, אולי רק שניות אחדות של אדיבות, זהירות והגינות.
חומר למחשבה לכל אוחז בהגה.
הכותב, דני שטרוזמן הינו מנכ"ל ב.ב.ד – בטיחות בדרכים המרכז להדרכה