השעבוד האמיתי

עודכן ב: פבר 2

מאמר מאת עו"ד אהוד פלג

פסח הוא חג היציאה מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה.

רבים מתעלמים מן העובדה שהשעבוד האמיתי איננו חיצוני. המשעבד האמיתי שלנו נמצא בתוכנו, בדמותם של היצרים שלנו: הפחד והכעס, הקנאה והשנאה, התאווה והגאווה.

מי לא קיים דיון בבית הספר או בתנועת הנוער על הסוגיה "האם יצר לב האדם טוב מנעוריו או רע מנעוריו"? האם האדם נולד טוב לב ורק החיים הן שמשחיתים אותו בהיבטים מסוימים, או שהאדם יוצא לעולם כשהוא רע לב ואכזר, רמאי ותחמן, והחינוך הוא זה ש"מיישר" אותו?

יתכן כי התשובה הפשוטה לשאלה כלל לא פשוטה זו טמונה בבירור המונח "יצר". יצר הוא דחף ראשוני, טבעי, שנועד להגן עלינו. היצר מרים ראש כדי לאותת על איום כלשהו, אמיתי או מדומה- הקיים בתחושתנו בלבד. כך לדוגמה יצר הרעב או הצמא מאותת לנו לתדלק את גופנו כדי שלא ישבוק חיים; יצר הפחד מזהיר אותנו מפני סכנת היפגעות פיזית או נפשית; יצר הסקרנות דוחף אותנו להשיג מידע נוסף כדי לדעת לקבל החלטות נכונות יותר עבורנו; ויצר המין, למרות האסוציאציות הנעימות הכרוכות בו, דואג בייעודו הביולוגי להמשך קיומו של המין.

היצר ככזה הוא אנוכי – הוא דואג באופן טבעי לבעל היצר בלבד. אין לו ערכיות . הוא ממלא תפקיד פונקציונלי, ממש כמו כלי. הוא לא טוב ולא רע. הערכיות נובעת מן היישום שאנחנו נותנים לו – הפעולה שאנחנו עושים בעקבותיו. סוגיה דומה כזכור התעוררה בזמנו סביב המושג "טוהר הנשק". שאלו אז כיצד יכול נשק להיות טהור? הרי הוא הורג בני אדם! התשובה לכך הייתה: לנשק עצמו אין ערכיות; השימוש שהאדם עושה בו נותן לו את הערכיות: נשק המיועד להגנה ולהצלה – משרת ערכיות חיובית. נשק המיועד לפשע ולרצח - משרת ערכיות שלילית.

היצר שלנו הוא רק אמצעי איתות המייצר הנעה לפעולה. ההחלטה על הפעולה צריכה לעבור עוד שלוש מסננות לפני שהיא מקבלת לבוש מעשי: השכל, המוסר והשליטה.

השכל: האדם נחשב ליצור בעל האינטליגנציה הגבוהה בטבע. המיומנויות השכליות שלנו אמורות לסייע לנו בין היתר לבחון מה היא הדרך הנכונה להגיב לאיתותים שהיצר משדר לנו. כך לדוגמה, אם אנחנו רעבים אך אין בסביבתנו מזון זמין, אנחנו אמורים להבין כי סיפוק היצר ייאלץ להידחות מעט. תינוק אינו מבין זאת ולכן הוא בוכה כשהוא רעב. הוא רוצה " מזון עכשיו!". אם ליבנו נמשך למאכל העלול להזיק לנו בריאותית, הדעת וההיגיון אמורים להרתיע אותנו מלצרוך את אותו המזון. כך גם אם נתקלנו בארון וחטפנו מכה כואבת, לא נכה בחזרה את הארון לאחר הפעלת מבחן השכל, כי נבין היטב במי האשם להיתקלות.

המוסר: מוסר - כמו מוסרות לסוס – הוא ההגבלה על חופש ההתנהגות שלנו כדי להבטיח את זכותו של הזולת ליהנות מחופש התנהגות דומה. "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" - אמר הילל הזקן; ואכן, גם אם היצר מעורר בנו חשק מסוים, מדרבן אותנו לדרך פעולה מסוימת, צריך לבדוק אם פעולה זו אינה פוגעת בזולתנו ובקודים ההתנהגותיים הקולקטיביים – הערכים, הנורמות והחוקים – המאפיינים חברה שבה אנחנו רוצים לחיות. אם יש חשש לפגיעה כזו, המוסר אמור לסמן לנו את הגבול שאותו לא חוצים.

השליטה: הנתונים המעובדים על ידי השכל והמוסר, אם תרצו על ידי המוח והלב, מתנקזים למרכז השליטה שלנו שהוא הפוסק אחרון לגבי דרך התנהגותנו. כאן צריך כוח הרצון שלנו להכתיב את דחיית סיפוק היצר – אם זוהי המסקנה המתבקשת מניתוח הנתונים שביצענו. "איזהו גיבור – הכובש את יצרו" אמרו חז"ל. הכוח החזק ביותר שיש לאדם הוא כוח רצונו, אם הוא בוחר להפעיל אותו, כמובן. כוח זה הוא שנותן את היכולת לחוש את המשמעות האמיתית של המונחים חופש וחירות – היכולת לשלוט בעצמך ובמעשיך. זהו הכוח המשליט את השכל והמוסר על היצר ומייצר לנו מציאות של הגינות.

המציאות הישראלית משופעת בגילויים של חוסר הגינות ברבים מתחומי חיינו – בין אדם לאדם, בין עסקים לצרכנים ובין הממסד לציבור האזרחים. זהו הסימפטום המעיד אולי יותר מכל על כך שהיצרים הם השולטים אצלנו בכיפה, ולא מסננות השכל, המוסר והשליטה. וכשהיצר הוא השולט, כל היתרונות הפוטנציאליים של "מותר האדם" נידחקים הצידה, שלא לומר נרמסים ברגל גסה. "כשהתותחים רועמים – המוזות שותקות" נאמר לנו; מישהו שאל עצמו פעם אם התותחים לא רועמים בגלל העובדה שהמוזות שותקות?

בחג היציאה משעבוד לחירות ראוי שנשחרר עצמנו גם מכבלי השעבוד הפנימי – השעבוד ליצרינו - ונהיה עם נבחר של בני-חורין במלוא מובן המלה.

עו"ד אהוד פלג הוא מייסד המרכז לקידום ההגינות בישראל

#התנהגותאנושית #החברההישראלית #הגינות

המציאות מעמתת אותנו בכל יום עם מקרים רבים של חוסר הגינות הפוגעים באיכות החיים וגורמים נזקים ממשיים בתחומים רבים (בכביש, בחנות, בעבודה, בממשל, ואף בביטחון מדינת ישראל) הנורמה החברתית האחראית למצב זה רואה ברווח שאדם או גוף יצמיחו לעצמם את חזות הכל, וזאת על חשבון ערכים של יושר, התחשבות וחמלה, ובלא כל בושה או נקיפות מצפון! 

סינדרום ה"פראייר" ששלט במדינה לאורך עשרות שנים,יצר תחרותיות, פלגנות ומחנאות חברתית קשה יחד עם תופעות של דורסנות כלכלית ואף שחיתות פלילית. סינדרום ה"פראייר" שרמס את ערכי ההגינות בחברה הישראלית, כירסם גם באמון ההדדי וגרם לחשדנות אוטומטית מפני פעולה נצלנית של האחר. את המצב שנוצר יש לתקן על-ידי הטמעת ההגינות כערך חברתי מנחה, מאחד ומחזק.