כיצד נצליח ליצור אופק חיובי למדינה, אם המערכת מתמקדת בהשכלה ומזניחה את החינוך?

עודכן ב: אוק 3

טור דעה מאת עו"ד אהוד פלג, פורסם במקור באתר מעריב.


בהשתלמויות מחנכים שהעברתי לפני שנים, נהגתי להציג למשתתפים את השאלה הבאה: לו תלמיד בכיתתך היה משתמט משירות צבאי, האם היית מרגיש כישלון אישי? לקראת פתיחתה של שנת-הלימודים כדאי לבדוק אם מערכת החינוך ממלאת את ייעודה החשוב בעיצוב האומה הישראלית.


קיימות שלוש נקודות-מוצא לבדיקה זו :


א. מה הן מטרותיה של מערכת החינוך והאם היא עומדת בהן?


ב. מהי המציאות ההתנהגותית בחברה הישראלית והאם היא מעידה על כך שהעבודה החינוכית נעשתה כהלכה?


ג. מה חושבים על כך צרכניה של מערכת החינוך: הציבור, ההורים והתלמידים.



א. המטרות: מטרותיה של מערכת החינוך מוגדרות בחוק חינוך ממלכתי (מעניין לבדוק כמה מורים קראו אותו). שתי המטרות הראשונות הן : (1) "לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו, אזרח נאמן למדינת ישראל, המכבד את הוריו ואת משפחתו, את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו". (2) "להנחיל את העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל ואת ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ולפתח יחס של כבוד לזכויות האדם וחירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים, לשמירת החוק, לתרבותו ולהשקפותיו של הזולת וכן לחנך לחתירה לשלום ולסובלנות ביחסים בין בני אדם ובין עמים". לשם השוואה, המטרה של "ביסוס ידיעותיהם של התלמידים בתחומי הדעת והמדע" (מתמטיקה למשל), מופיעה רק במקום השישי. על כך אמרו חז"ל: "דרך ארץ קדמה לתורה". האם התנהגותם של בוגרי בתי-הספר בחיי היומיום, מעידה על כך שמערכת-החינוך עמדה בשתי מטרות אלה?


ב.כיצד נראית החברה הישראלית בעקבות ביצועיה של מערכת החינוך:בחינתה של המציאות בארצנו, זו שבית-הספר אמור להיות עבורה "בית-היוצר לנשמת האומה" כדבריו של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק, משקפת תופעות הרחוקות מלהיות מקור לגאווה: אנוכיות, מרפקנות, חוצפה, אלימות וחוסר הגינות. ייאמר מיד, יש גם נקודות אור המצילות מעט מכבוד תדמיתה של האומה הישראלית,אך דומה שהתופעות השליליות בולטות בחיינו יתר על המידה בהתנהגות הנהגים בכבישים, ברמאות ובהונאהבחיי המסחר והעסקים, בגילויי התעמרות והטרדה ביחסי-עבודה, באטימות של פקידי-ממסד ובהתבטאויות פוליטיקאים. בסקר של המרכז לקידום ההגינות בישראל, שנערך באוגוסט 2019 על ידי מכון המחקר גיאוקרטוגרפיה בראשותם של פרופ' אבי דגני וד"ר רינה דגני, ענו 80% מן הנשאלים במדגם ארצי מייצג של הציבור בישראל, כי הם נתקלים כמעט בכל יום או לעיתים קרובות במקרים של חוסר הגינות - חוסר התחשבות, חוסר כבוד וחוסר יושר. על כך נאמר: בתוך עמם הם יושבים.


ג. משוב צרכניה של מערכת החינוך: הסקר הנ"ל של המרכז לקידום ההגינות בישראל חשף גם כי 79.4% מן הציבור סבור כי בתי הספר לא עוסקים מספיק בנושאים של כבוד, יושר והתחשבות, 78% מהם הורים לילדים עד גיל 18. שעת המחנך המפורסמת, המענה העיקרי בבתי-ספר תיכון למטרה הראשונה של חוק חינוך ממלכתי, מתגלה לא פעם במלוא חדלונה: מסקר שערכו לפני כעשרים שנה חניכי המדרשה הישראלית למנהיגות חברתית "נחשון" בקרב 104 ראשי מועצות תלמידים של בתי-ספר תיכון, עלה כי פעמים רבות שעת המחנך מוחלפת בהשלמת חומר במקצועות הלימוד או שמבררים במסגרתה עניינים מנהליים שונים ולא עוסקים באופן רציני בנושאים ערכיים. ספק אם מצב זה השתנה מאז באופן משמעותי.


המסקנה המסתמנת מכל האמור היא, כי מערכת החינוך, הזרוע הממשלתית שהייתה אמורה לעצב לנו את חברת המופת שתשמש "אור לגויים", כנראה רחוקה מלמלא את ייעודה בתחום זה.אומרים כי החינוך מתחיל מן הבית; זה נכון, אך אם מרבית הישראלים מעידים על גילויים של חוסר הגינות בסביבתם (חלילה לא מצידם), איזה סוג של דוגמה אישית מוקרן לילדים בבתים רבים? אין להסיר אחריות מן ההורים, אבל מדינת ישראל חייבת לראות כמשימה לאומית שלה את המטרה של עיצוב האומה הישראלית ברוח חזון הנביאים ועקרונות מגילת העצמאות.מערכת החינוך כנראה לא מפנימה מספיק עובדה זו; רק בשנים האחרונות מתחיל להסתמן שינוי בגישה של משרד -החינוך לנושא, בזכות עבודתן של ועדות ויחידות שונות במטה המשרד, אך הדברים רחוקים עדיין מלבוא לידי ביטוי בכיתות.


עוד דומה כי המערכת אימצה לעצמה גישה בעייתית בבואה להתמודד עם המשימה: החינוך הערכי כלל לא מוגדר כמקצוע (!): המחנך בבית-הספר התיכון אינו מוגדר כתפקיד מקצועי, אלא מהווה כמעין תואר נוסף שתמורתו מקבל מורה במקצוע לימוד אחריות לכיתה וכמה שעות נוספות לשכרו; אין הכשרת מחנכים מסודרת שבסופה בחינת הסמכה למי שמוצב לתפקיד הכל כך חשוב של חינוך ילדינו.המערכת הדפה בעבר ניסיונות להתמקצעות בתחום זה, בטענה לפיה "כל מורה הוא מחנך"; אמת, כל מורה יכול להיות מחנך, צריך להיות מחנך, אך זאת רק אם יגדירו לו כך את תפקידו ויתנו לו את ההכשרה וההכוונה המתבקשות. יש במערכת גם מחנכים מעולים, אך עובדה זו נזקפת יותר לזכות אישיותם מאשר לטיב הכשרתם. האם ילדינו זקוקים למזל כדי לזכות במחנך כזה, בעוד שמן הכיתה הסמוכה ייצאו בוגרים בעלי מטעןמ ערכי חסר? ספק גם אם ניתן להשיג מטרות אלה באמצעות שיעור מחנך בודד בשבוע, שכאמור לא פעם הוא כלל אינו מקוים.


כיצד זה מקצוע המתמטיקה, שאין חולק על חשיבותו, זוכה לחמישה שיעורים במערכת-השעות השבועית, ואילו המקצוע האחראי על "נשמת האומה" מקבל בקושי שעה אחת? בוגרי המערכת יידעו אולי לבצע חישובים סטטיסטיים על היקף מקרי האלימות, הרמאות והפגיעה המינית, אך לא בטוח שיידעו למנוע אותם או להימנע מהם. לכל מקצוע לימוד יש מסגרת לימודי-המשך; לחינוך הערכי אין. מכאן שמה של מערכת החינוך, להבדיל ממערכת ההשכלה הגבוהה, ומכאן גם האחריות המוגברת המוטלת על בתי-הספר בנושא זה.


אני נזכר במצבו של צה"ל בתחילת שנות ה-50, כאשר לוחמי הפלמ"ח והמחתרות חזרו לאזרחות בתום מלחמת העצמאות. צהל היה אז צבא רופס, שנכשל בפעולות תגמול פשוטות ובהגנה על גבולות המדינה ואזרחיה. הפתרון היה אז הקמת יחידה מקצועית ייעודית, יחידה 101 בפיקודו של רס"ן אריאל שרון, שגיבשה מחדש את ערכי הלחימה והטמיעה אותם תחילה בצנחנים ולאחר מכן בצה"ל כולו. כך קיבלנו צבא לוחם המסוגל לעמוד באתגרים הלאומיים הקיומיים. האתגרים הלאומיים אינם רק ביטחוניים; החוסן של החברה הישראלית תלוי גם בתחושת אחדות המטרה, אחדות הגורל והערבות ההדדית בקרב אזרחיה. אלה הם אתגרים חינוכיים בעלי חשיבות לאומית.


מערכת החינוך בבתי-הספר העל-יסודיים ראויה היום ליחידה 101 של מחנכים מקצועיים מעולים. מחנכים אלה יתפקדו כמורים שכבתיים לחינוך, כדי שניתן יהיה להבטיח שהתכנים יגיעו לכלל התלמידים ולא רק לברי המזל. החינוך הערכי יוכר כתחום-דעת ויקבל מעמד שווה, אם לא ראשון בין שווים, בין יתר הדיסציפלינות הלימודיות, בהתאם למיקומו הבכיר בחוק חינוך ממלכתי. צריך להבנות שרשרת-ביצוע שלמה, הכוללת הגדרת מטרות ויעדים, התאמת עקרונות ושיטות, פיתוח תוכניות לימוד תואמות (חלקן אגב כבר פותחו) ופיקוח על כך שיגיעו לכיתות, הכשרה והסמכה של מחנכי-השכבה, הקצאת שלוש שעות לימוד לפחות במערכת השעות השבועית, והעמדת תהליך סדור של מדידה והערכה. דרך זו תהיה מהירה הרבה יותר בתרגום הכוונות הטובות ליישום בשטח.


התהליך הנוכחי של הטמעת ערכים במקצועות הלימוד ושינוי דרך ההוראה של מורים מקצועיים המלמדים זה שנים בדרך אחרת, הוא תהליך שיארך עוד זמן רב. יש להמשיך בו, כדי להעמיד בטווח הארוך מקצועות לימוד משולבי ערכים, אך המציאות הישראלית הסוערת לא יכולה להרשות לעצמה להמתין לו וחייבת פתרון חינוכי הולם כבר בטווח הקצר. המנהיג ההודי הדגול מהאטמה גנדי מנה בין שבעת החטאים החברתיים גם "מדע ללא אנושיות";הנשיא האמריקאי תיאודור רוזוולט קבע כי "השכלה ללא ערכים היא פצצת הזמן של חברת המחר".שרת החינוך, אנא הטי אוזן: בישראל של שנת 2021 אנחנו כבר מתחילים לשמוע את הדי ההתפוצצויות.


5 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול