• מערכת מיק"ה

הערה מיוחדת על היחס לקשישים

מאמר מאת פרופ' אסא כשר, פורסם במקור באתר com.ידע


אני אזרח קשיש. לפיכך, לא צריכות להיות לי צפיות מהמדינה הזאת, לטפל בי כראוי בעת צרה... ייתכן בהחלט שאמצא את עצמי חולה שאפשר להציל את חייו; אבל, המדינה לא תעשה זאת, מפני שתעדיף עליי אדם צעיר ממני, נניח בן 50.


ההתנהלות הצפויה של המדינה היא בניגוד לאתיקה הרפואית, האמורה להביא בחשבון רק שיקולים רפואיים. אם סיכויי ההבראה שלי הם בדיוק כמו סיכויי ההבראה של אזרח אחר, זה לא העסק של הרופא בני כמה אנחנו.


ההתנהלות הצפויה של המדינה היא בניגוד לעיקרון המוסרי של חובת השמירה על חיי אדם באשר הוא אדם. הפלייה מטעמי גיל היא סוג של גזענות.


החששות שלי לא מצוצים מן האצבע. הנה שתי דוגמאות מדברים שאמרו לאחרונה מנהלי בריאות בכירים:


המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, א' גרוטו, אמר במסיבת עיתונאים: "הנחת העבודה של משרד הבריאות: 10 - 20 אלף מתים כתוצאה ממגיפת הקורונה. מרבית המתים אנשים מבוגרים, או מי שסובלים ממחלות רקע קשות, שהיו מתים בלאו הכי".

על פניו, המשפט הזה אווילי: "היו מתים בלאו הכי"? גם גרוטו ימות בלאו הכי, גם כל בני משפחתו.

מתחת למשפט האווילי מסתתר משפט מרושע: "היו מתים בלאו הכי תוך לא הרבה שנים". זה שיקול, שאסור לרופא ואסור למדינה הדמוקרטית להעלות על הדעת. אנשים מבוגרים הם בני אדם שכל ההסדרים, הרפואיים והאזרחיים, חייבים בכבודם ובהגנה על חייהם, ואין לאיש רשות לומר כי מכיוון שתוחלת החיים שלהם לא רבת-שנים אפשר לוותר עליהם. מנכ"לית בית החולים ביילינסון, א' ברון-הרלב, אמרה בראיון עיתונאי: "אם יגיע הרגע שבו אצטרך לבחור בין חולה בת 90 לחולה בן 50, אתן את המנשם לחולה הצעיר, כי הסיכוי שלו לחיות טוב שנים רבות הרבה יותר גבוה משלה".


זוהי טענה פזיזה ופסולה בכל הממדים. מתעוררת בי חלחלה שמנהל בריאות בכיר חושב כך. כאמור, הטענה היא שגויה אתית, מוסרית ואולי גם חוקית.


אזכיר בקיצור שתי השלכות של החלטה פסולה כזו:


ראשית, האם בן 30 עדיף על בן 40; וכל מי שצעיר מן המנכ"לית עדיף עליה, כשהתנאים הרפואיים זהים? לא יקום ולא יהיה.


ושנית, מניין הרעיון שהפרמטר המוסרי המכריע הוא שנות העתיד הנותרות? האם אין שום ערך מוסרי לשנות העבר הארוכות? החולה בת 90 הייתה אזרחית נאמנה כל חייה ומגיעה לה עזרה בשעת הצורך, לא משנה באיזה גיל. האדם הוא לא תוחלת החיים שלו. האדם הוא עולם ומלואו, חלקו בעבר וחלקו בעתיד, ושום רופא ושום פקיד לא רשאים למחוק את מעמדו כאדם, כשמגיעה לו הגנה במסגרת השמירה על כבוד האדם באשר הוא אדם.


אסא כשר הוא פרופסור אמריטוס לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, זוכה פרס ישראל.

כשר מופקד על הקתדרה לאתיקה מקצועית ולפילוסופיה של הפרקטיקה ע"ש לאורה שוורץ-קיפ, וקודם לכן על הקתדרה לפילוסופיה של השפה ע"ש אברהם הורודיש באוניברסיטת תל אביב.

הוא מומחה בעל שם בינלאומי במחקר הפרגמטיקה של השפה, חוקר ופעיל בתחומי האתיקה המקצועית בצבא, ברפואה, בתקשורת, באקדמיה ובמחקר המדעי.

ממחברי רוח צה"ל, הקוד האתי של צבא הגנה לישראל.

משך שנים שימש כמרצה הבית במכללה לביטחון לאומי, צה"ל.

המציאות מעמתת אותנו בכל יום עם מקרים רבים של חוסר הגינות הפוגעים באיכות החיים וגורמים נזקים ממשיים בתחומים רבים (בכביש, בחנות, בעבודה, בממשל, ואף בביטחון מדינת ישראל) הנורמה החברתית האחראית למצב זה רואה ברווח שאדם או גוף יצמיחו לעצמם את חזות הכל, וזאת על חשבון ערכים של יושר, התחשבות וחמלה, ובלא כל בושה או נקיפות מצפון! 

סינדרום ה"פראייר" ששלט במדינה לאורך עשרות שנים,יצר תחרותיות, פלגנות ומחנאות חברתית קשה יחד עם תופעות של דורסנות כלכלית ואף שחיתות פלילית. סינדרום ה"פראייר" שרמס את ערכי ההגינות בחברה הישראלית, כירסם גם באמון ההדדי וגרם לחשדנות אוטומטית מפני פעולה נצלנית של האחר. את המצב שנוצר יש לתקן על-ידי הטמעת ההגינות כערך חברתי מנחה, מאחד ומחזק.