הכוח לשנות

עודכן: 18 בספט׳

מאמר מאת עו"ד אהוד פלג, פורסם במקור באתר מעריב.


אתה יושב על הכורסה מול הטלוויזיה, צופה בחדשות ומתעצבן. מיד מרים טלפון לחבר קרוב ומוציא את קצפך במונולוג ארוך ונזעם על דבריו או התנהגותו של פוליטיקאי כזה או אחר. ביום שישי, במפגש החברתי אתה נושא נאום חוצב-להבות על הכיעור של הפוליטיקה ועל ההידרדרות של המדינה. חבר אחר מספר על תקרית צרכנית שהייתה לו עם סוכן מכירות של אחת החברות שניסה לפתות אותו בהטעיה לבצע עסקה לא כדאית, או על ה"התייבשות" בהמתנה למוקד השירות של חברה אחרת. קיימת הסכמה כללית בחבורה שההגינות בחברה הישראלית היא מוצר במחסור. הערב מסתיים, נפרדים לשלום וחוזרים לכורסה ולשגרה; וחוזר חלילה... האם אתה עושה משהו כדי לתקן ולו במעט את הקלקולים האלה (מתוך תקווה שאתה לא חלק מהם)? תשיב בוודאי כי זה לא תפקידך, כי לשם כך קיימות הממשלה, הכנסת ורשויות נוספות שהקמנו כדי לטפל בדיוק בבעיות האלה. אתה צודק ולא צודק. צודק באמירה שלשם כך הוקמו הגופים שצריכים לנהל את המדינה; אך אינך צודק באמירה שאין זה תפקידך. המדינה היא כמו בת נוספת במשפחה שלנו; אנחנו הולדנו אותה; אנחנו גידלנו אותה ואנחנו צריכים לשמור עליה; בעיות המדינה הן הבעיות שלך.


רשויות השלטון שהקמנו מתגלות לא פעם כחלק מן הבעיה, כפי שניתן לראות גם מהתנהגות הפוליטיקאים ומסדרי העדיפויות שלהם, שבהם רווחת הציבור וההתחשבות בו לא תמיד מדורגות במקום הראוי. אין אנו יכולים לפטור את עצמנו מאחריות אישית לשינוי המצב.


אלברט איינשטיין אמר ש"לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו כשיצרנו אותן".אמירה זו של איינשטיין מומחשת היום שוב מעצם העובדה שאנו מגיעים לבחירות בפעם החמישית בתוך שלוש שנים. אם לא ישתנה דבר באופן הצבעתו של הציבור, ינדדו קולות ספורים ממפלגה אחת לאחרת, או שלא, ולא נקבל מצב השונה מהותית מהמצב הנוכחי שהוביל אותנו לבחירות, וימשיך להוביל אותנו גם הלאה לבחירות שישיות ושביעיות (לא נאמר כבר פעם "ניפגש בשביעיות?"....).

באופן זה הרבה לא ישתנה, זולת העובדה שעומדים לגבות מאיתנו עבור "התענוג" 2.5 מיליארד ש"ח מכיסנו, כך שהבדיחה כולה על חשבוננו. כסף זה לא יופנה לפתרונן של בעיות שזקוקות לו הרבה יותר, ועוד מנסים לשכנע אותנו שזהו מחיר הדמוקרטיה. איני יודע אם ניתן לקרוא לכך גניבה, אך זוהי לבטח גניבת-דעת, כי זהו למעשה מחירה של פוליטיקה קלוקלת. המפלגות ברוב חוצפתן עוד העלו לעצמן את מימון המפלגות כדי לבזבזו על הטפות ארסיות נגד יריביהן וכדי להציף אותנו בהבטחות שממילא נותרות פעמים רבות על הנייר.


נוהגים לייחס את הקיפאון הפוליטי הקיים לפילוג האידיאולוגי המאפיין את הציבור הישראלי. הפילוג אינו חדש. הוא לא מנע בעבר מהפכים רציניים בשלטון כתוצאה מניוד הצבעת הבוחרים, הענשת הנכשלים ובחירה בכוחות חדשים שפתחו אפשרות לשינוי מיוחל, עד שגם אלה כשלו (או נרצחו). כך נבחר בגין ב-77 ,רבין ב- 92 ברק ב- 99 ושרון ב-2001 .האזרחים ידעו אז לגבות מחיר פוליטי ולתת משקל לקול שלהם בקלפי. במערכות בחירות אלה גברה מסה קריטית של הקולות בעם שביקשו לראות שינוי בעיקר בתרבות הפוליטית יותר מאשר בכיוון ההובלה. תחושת הדחיה לנוכח התנהלות השלטון אבל גם מתרבות ההתנהגות במרחב הציבורי, חזקה פעמים רבות מההעדפה האידיאולוגית, כי אלה הם החיים עצמם ואנו חיים אותם יום יום. ההתנהגות האישית מקרינה על התרבות הפוליטית ושתיהן יחד מגדירות את דמותה של החברה הישראלית, שלא זוכה לדירוג גבוה במדד ההגינות.


דרוש משתנה חדש שיהיה שובר שוויון . מסקר שהתפרסם השבוע , מסתמן שיש אולי סיכוי לשינוי, אבל זהו סיכוי שתלוי כולו בנו. בסקר אינטרנטי שבוצע על מדגם ארצי מייצג של הציבור בישראל על-ידי מכון המחקר גיאוקרטוגרפיה עבור המרכז לקידום ההגינות בישראל, נבחנה נכונות הציבור "להעניש" מפלגות שיציבו ברשימותיהן לכנסת הבאה חברי כנסת שנהגו בחוסר הגינות. הגינות הוגדרה כהתייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות, מבלי לנצל חולשות או מצוקות. מרבית הציבור קבע כי חוסר הגינות בפוליטיקה מתבטא בין היתר בתופעת ה"עריקות"( 66% ), התנהגות גסה או אלימות מילולית או פיזית( 95%) וחוסר נכונות להתחייב להגינות בהצהרת האמונים עם הכניסה לתפקיד(93%). עוד קבע הציבור שחבר כנסת שהתנהג כך פסול מלכהן בכנסת. יתרה מכך, 65% מהמשיבים סבורים כי צריך "להעניש" מפלגה ולא להצביע עבורה בבחירות הקרובות אם כללה ברשימת מועמדיה לכנסת הבאה חבר כנסת שנהג בחוסר הגינות בכנסת היוצאת.


אם אכן הציבור, שנוהג להסתפק בשגרה בביקורת מילולית ובקיטורים על התנהגות נבחריו, יחליט לממש את העמדות שהביע בסקר, הרי שיהיה בידיו כוח השפעה ממשי שיוכל לשנות את תרבות ההתנהגות הפוליטית בישראל. המושגים "שלטון העם" ו"דין הבוחר" עשויים לקבל משמעות מעשית ומוחשית, ולהשפיע סוף סוף על כך שהמציאות תשקף את הערכים שאליהם התכוונו מייסדי המדינה ושעל פיהם היינו רוצים שתתנהל המדינה שנוריש לילדינו. ציניקנים יציינו מיד שיש פער בין עמדות מוצהרות לבין מימושן בפועל, אבל התשובה לכך מאוד פשוטה ונמצאת כולה בידינו: לגלות אפס סובלנות לחוסר הגינות ולתת לכך ביטוי בקלפי. אם לא נעשה כך, לא נוכל להאשים את הפוליטיקאים אלא רק את עצמנו, שהבלגנו ועברנו לסדר-היום על התנהגותם, וחמור מכך, אולי אפילו הצבענו עבורם מחדש.


אם התחלנו באיינשטיין, נסיים באיינשטיין : מילות השיר של אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב "אני ואתה נשנה את העולם", צריכות לשמש לכולנו קריאת השכמה וקריאת כיוון בלכתנו לקלפי ב-1 לנובמבר.

5 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול