הבחירות שאחרי הבחירות

טור מאת עו"ד אהוד פלג, פורסם בעיתון מעריב ובאתר מעריב בתאריך 10.5.2020.


בבדיחה עצובה שואלים: איך יודעים שפוליטיקאי משקר?

התשובה היא: רואים שהוא מזיז את השפתיים.


האם בדיחה עצובה זו הפכה למציאות עצובה עוד יותר במקומותינו? אם כן, הבדיחה כולה על חשבוננו. מניותיו הציבוריות של פוליטיקאי צנחו, במיוחד אחרי הבחירות האחרונות, לשפל המדרגה ושווי מילתו הוא כקליפת השום. אם אבד אמון העם בנבחרי הציבור, עולה השאלה: מהו בדיוק המנדט המוסרי שמכוחו שולטת הממשלה?


שיטת המשטר הדמוקרטית נשענת על האמון שנותן הציבור ברשימה פוליטית, ושעל בסיסו הוא מפקיד בידיה את מלאכת ניהול עניני המדינה. ההנחה היא שאם הציבור בחר ברשימה על סמך המצע שהציגה ושמבטא את הדרך שבה היא מציעה להוביל את המדינה, הרי שהציבור הצביע בכך למעשה על אותה הדרך כעל הדרך המועדפת עליו מבין החלופות. אם הרשימה שנבחרה סוטה מן הדרך הזו ומן העקרונות שאותם הציגה לבוחר, הרי שלא ניתן יותר לומר שהדרך שבה פוסעת אותה הרשימה היא הביטוי לרצון העם. באופן זה נשמט הבסיס הדמוקרטי מתחת לדרך זו והציבור עלול לכפור בכוחה המחייב מבחינתו. מכאן ועד להרס הסדר השלטוני והחברתי – המרחק קטן מאוד. אם ראשיה של מפלגה מתכחשים להתחייבותם לציבור רגע אחרי הבחירות, אין להם עוד בסיס מוסרי לייצג את הציבור שהצביע להם.


האם ניתן לטעון כדי להצדיק זאת כי הנסיבות השתנו ולכן הן מחייבות לשנות את הדרך?

דומני כי יש לענות על כך בשלילה, וזאת משני טעמים:


האחד – שינוי הדרך נעשה על דעתם בלבד ולא על דעת בוחריהם, אלה שנתנו להם את המנדט מלכתחילה. כלומר, בהחלטה על שינוי דרך הם חרגו מייפוי הכוח שקיבלו משולחיהם ופועלים בלא סמכות.


השני – הם בעצם מעידים על עצמם כי בהתייצבם בפני הבוחר במערכת הבחירות היו קצרי ראות מבחינה פוליטית ולא ידעו לחזות את האפשרות שתוצאות הבחירות יחייבו אותם לצעוד בדרך שונה.


כיצד נוכל, אם כך, לסמוך עכשיו על אותם פוליטיקאים ולהפקיד בידיהם את הגה השלטון?


אמון העם במנהיגיו הוא הקורבן העיקרי של מערכת הבחירות האחרונה. קורבן נוסף ומשמעותי הוא הפגיעה בעיקרון ההגינות שאמור להקרין על כל ההתנהלות שלנו במרחב הציבורי.


הגינות, כהגדרת מיק"ה – המרכז לקידום ההגינות בישראל – היא כבוד, יושר והתחשבות בהתייחסות לזולת. ההתנהלות במגרש הפוליטי משדרת לציבור חוסר הגינות מצד הפוליטיקאים כלפי הציבור. טבעו של חוסר הגינות, שהוא גורר גם חוסר מחויבות להגינות מצד רבים אחרים. במילים אחרות: כשאין לי אמון מצידך, לא תהיה הגינות גם מצידי. תוצאותיה של תפיסה שכזו הן הרסניות לחברה ולמדינה, ואסור להשאירה על כנה.


המרכז לקידום ההגינות בישראל, במסגרת פעילותו לביסוס ההגינות כעיקרון מנחה להתנהלות במרחב הציבורי, מציע להבנות את דרישת ההגינות בתוך שיטת הבחירות באמצעות הנהגת שיפור בתקשורת שבין הרשימות לכנסת לבין הבוחרים, לפני ואחרי הבחירות.


לפני הבחירות – יחויבו הרשימות המתמודדות להגיש לוועדת הבחירות המרכזית מסמך שיכיל את עיקרי המצע המנוסחים בהתאם לכללים שיבטיחו את בהירותם ומובנותם, וכן את התחייבויותיהן לגבי הדרך (והשותפים לדרך) שבה יצעדו אחרי הבחירות.


אחרי הבחירות - יתאפשר לרשימה פוליטית לפנות למצביעיה, במידת הצורך, ולבקש מהם בצורה מנומקת אישור לסטות מן ההתחייבויות טרום הבחירות, ורק בהינתנו יוכלו על פי חוק לסטות מהן. אם יתנו למצביעים אפשרות להביע את דעתם לגבי דרך ההתנהלות הראויה לאור תוצאות הבחירות, אולי יגיעו אף הם למסקנה כי נסיבות משתנות מחייבות לעיתים שינוי החלטות קודמות, וירחיבו את המנדט שנתנו לנבחריהם באופן שיכשיר את הסטייה מהבטחות הבחירות.

דבר אחד אין לקבלו – שרשימה תרשה לעצמה ליטול את הבעת רצונו של הבוחר ולהתעלם ממנו. כשכך קורה - אין זו דמוקרטיה והציבור בצדק מרגיש נבגד.

תאמרו מיד, ההצעה תחייב חשיפה של מצביעי אותה המפלגה ובכך ייפגע עיקרון דמוקרטי חשוב אחר – סודיות הבחירות. ניתן להתגבר גם על בעיה זו של אבטחת מידע בעזרת הטכנולוגיה, תחום שבו באות לידי ביטוי לא אחת נפלאות המוח הישראלי, שרק לאחרונה הומחשו מחדש בהתמודדות עם משבר הקורונה. כך לדוגמה, ניתן להנהיג הצבעה בבחירות באמצעות כרטיסים מגנטיים או באמצעות קודים ממוחשבים שישמרו את ההצבעה של אותו בעל כרטיס או בעל קוד מבלי לזהותו שמית. בעתיד יאפשר לו הקוד להזדהות כמצביע לאותה המפלגה, לכשיתבקש לשוב ולהצביע בשאלה שאותה המפלגה תפנה אליו במקרה שתבקש לסטות ממצעה, בהליך שינוהל ושיפוקח על ידי ועדת הבחירות המרכזית.

הצעת המרכז לקידום ההגינות בישראל לחיזוק המחויבות בין נבחר לבוחר, תגביר את הקשר של מפלגות פוליטיות לציבור המצביעים שלהן, תבטיח את שמירת העיקרון הדמוקרטי של שלטון על פי רצון העם ותשפר את רמת ההגינות בזירה הפוליטית והציבורית בישראל.

המציאות מעמתת אותנו בכל יום עם מקרים רבים של חוסר הגינות הפוגעים באיכות החיים וגורמים נזקים ממשיים בתחומים רבים (בכביש, בחנות, בעבודה, בממשל, ואף בביטחון מדינת ישראל) הנורמה החברתית האחראית למצב זה רואה ברווח שאדם או גוף יצמיחו לעצמם את חזות הכל, וזאת על חשבון ערכים של יושר, התחשבות וחמלה, ובלא כל בושה או נקיפות מצפון! 

סינדרום ה"פראייר" ששלט במדינה לאורך עשרות שנים,יצר תחרותיות, פלגנות ומחנאות חברתית קשה יחד עם תופעות של דורסנות כלכלית ואף שחיתות פלילית. סינדרום ה"פראייר" שרמס את ערכי ההגינות בחברה הישראלית, כירסם גם באמון ההדדי וגרם לחשדנות אוטומטית מפני פעולה נצלנית של האחר. את המצב שנוצר יש לתקן על-ידי הטמעת ההגינות כערך חברתי מנחה, מאחד ומחזק.