אתה האיש!

עודכן: 9 בפבר׳

מאמר מאת עו"ד אהוד פלג, פורסם במקור באתר מעריב.


לאחרונה נחשפות פרשיות אונס מזעזעות, שדומה כי הקורבנות בהן נעשות צעירות מיום ליום. בתוך העיסוק החקירתי, התקשורתי והמשפטי הנרחב, יש רושם כי נשתכחו מי שתרמו בהתנהגותם לאווירה שהביאה בין היתר למעשי האונס.


כל אדם קובע או מחזק בהתנהגותו את הנורמות השולטות בכיפה ונותן יד להשלטת תרבות (ופעמים רבות תת-תרבות) במקומותינו. הנוהגים בפראות בכבישים, המרמים לקוחות, המתעמרים בעובדיהם, המתעלמים כפקידי ממסד מזכויות בסיסיות של אזרחים, המנבלים את פיהם מעל דוכן הכנסת, באולפני הרדיו והטלויזיה וברשתות החברתיות, כל אלה נוהגים בבריונות ובחוסר הגינות – כבוד, יושר והתחשבות – בזולת שבו הם פוגעים. נראה כי הערך העיקרי המקודש בעיניהם הוא טובתם האנוכית והאינטרסים המשרתים אותה, תוך התעלמות מרצונותיו וחירותו של הזולת. זוהי נורמת ההתנהגות המולידה גם רצח, שוד ותקיפה מינית.


מרביתם של הנוהגים כך כלל לא מודעים לשותפותם לפשע.


במשל כבשת הרש התנ"כי מספר נתן הנביא לדוד המלך על אדם עשיר בעל ראשי צאן רבים המצווה על משרתיו לתפוס את כבשתו היחידה של שכנו העני כדי להכין ממנה סעודה לאורחיו. זועם המלך ופוסק: מות יומת האיש! עונה לו נתן הנביא: אתה האיש! הדברים כוונו לחטאו של דוד המלך, שחשק בבת-שבע, אשתו של אוריה החיתי, שלחם באותו זמן בשורות צבא ישראל. המלך שהרמונו מנה נשים רבות, שלח לקרוא לאוריה משדה הקרב והפקיד בידיו הודעה סגורה בחותם המיועדת למפקד הצבא,


שבה הוא מורה לו להציב את אוריה בחזית הלחימה,על מנת שנפילתו בקרב תהיה ודאית. לאחר נפילתו של אוריה, אסף המלך את האלמנה שבה חשק אל ארמונו. דוד לא חש כלל בנקיפות מצפון על מעשה נפשע זה. כיצד ייתכן שלשמע סיפור כבשת הרש גילה דוד רגישות מוסרית, אך לקה בעיוורון מוסרי כשביצע קודם לכן את פשעו, וכשאפילו לא זיהה לאחר מכן את מעשיו שלו במשל שהציג בפניו הנביא?


במציאות הבעייתית במדינה ניתן לזהות שלושה מעגלי אחריות, בדרגות שונות של אשמה: מבצעי הפשעים, יוצרי נורמות ההתנהגות האלימות המאפשרות אותם, ולבסוף גם אלה שעוברים בשתיקה על התנהגויות פוגעניות שהם עדים להן.


ישנם בקרבנו אנשים המלינים על התנהגותם הפוגענית של אחרים, אך מסרבים לזהות בהתנהגותם שלהם את אותו סוג ההתנהגות. על כך כבר נאמר "אין עיוור יותר ממי שמסרב לראות".קחו לדוגמה אדם היוצא מתפילת שחרית, שם בין היתר הוא מתפלל "ואל תביאנו לידי חטא ולא לידי עבירה ועוון ולא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון ותרחיקנו מיצר הרע ותדביקנו ביצר הטוב". הוא נוסע לבית-העסק שלו ובדרך עוקף טור מכוניות ע"י סטיה לנתיב המיועד לפניה ימינה והידחקות בהמשך בחזרה לראש הטור הממשיך ישר. במקום עסקו הוא חוטא בהטעיית הלקוחות; או שהוא נוסע להפגנה כלשהי ומקלל את השלטון ואת העומדים בראשו; או שהוא משתלח ביריביו הפוליטיים במילים בוטות; אותו אדם, לכשיישאל על האלימות בחברה הישראלית, יפתח מיד בהשמצות ובתליית האשם בכל אחד אחר חוץ ממנו. לאדם כזה כיוונו חז"ל באומרם: "טול קורה מבין עיניך". גם אם יש דוגמאות הפוכות, לאנשים רבי חסד, שהתיאור שהובא כאן אינו מאפיין את התנהלותם, כולנו מכירים לא מעטים, שדרך ההתנהגות המתוארת משקפת אותם די במדויק.


ההכרה בהתכחשותם של רבים לכך שהם חלק מן הבעיה, היא המפתח להבנת המצב שנוצר. נוטים לשכוח כי הרוע מתחיל מגישה לא הוגנת לאנשים אחרים. הגינות היא התייחסות לזולת בכבוד ביושר ובהתחשבות, מבלי לנצל חולשות או מצוקות (ומבלי לגזול את כבשת הרש).


לרבים יש אצבע מהירה מאוד על מקש המקלדת ולשון מהירה מאוד בפיהם, המאשימות ומגנות את זולתם, בעוד הם מתעלמים מתרומת מעשיהם שלהם למציאות העכורה. (בשפתה העסיסית של שלישית "הגשש החיוור": "כל המוציא דבר קללה מפיו, אינעל אבי אבי אביו").


מעבר לעבריינים עצמם, ולאלה המגלים עיוורון לעובדת התנהגותם שלהם על-פי אותן הנורמות הקלוקלות ממש, קיימים גם אלה המסייעים להם על-ידי גילוי אדישות והתעלמות. על כך אמר כבר אדמונד בורק: "כל שדרוש לרוע כדי לנצח הם אנשים טובים היושבים בחיבוק ידיים". "כי שקט הוא רפש, הפקר דם ונפש" כתב מנהיג בית"ר זאב ז'בוטינסקי. כל היושב היום בחיבוק ידיים, נותן אף הוא יד להתפשטות הרפש וההפקרות. זכור לכל הסרט "הנאשמים" בכיכובה של ג'ודי פוסטר, שבו הוחלט להעמיד לדין לא רק את מבצעי האונס הקבוצתי, אלא גם את מי שנכחו במקום ועודדו את האנסים. העומד מן הצד (גם במובן הפיזי וגם במובן הסימלי), הוא לא פחות משותף לדבר עבירה, כי בהתנהגות אחרת מצידו, יכול היה למנוע אותה.


הצעד הראשון לשינוי המצב הוא שינוי נורמת ההתנהגות במרחב הציבורי לנורמה של הגינות, ודחיקת ההתנהגות הפסולה למעמד של חריג שיש להתבייש בו. נוצר הרושם כי נעלמה היום הבושה מישראל; חמור מכך, היא הפכה להיות גורם המרתיע דווקא את אלה שנמנעים מלעשות את המעשה ההוגן מן החשש שייחשבו לפראיירים. צריך להפוך את היוצרות ולהחזיר את הבושה להיות מנת חלקם של הפוגעים בזולתם ושל אלה המסייעים בשתיקתם להנצחת המצב.


המרכז לקידום ההגינות בישראל הגדיר כאחד משלושת מסרי ההגינות: אפס סובלנות לחוסר-הגינות בסביבתך (לא פייר - לא עובר!)


מהאטמה גנדי אמר: "הייה אתה השינוי שאתה רוצה לראות בעולמך מחר". שינוי המציאות האלימה בישראל: מתחיל בך ובהתנהגותך, מן הנהג בכביש, דרך הפוליטיקאי מול המיקרופון ועד לנער או לבחור במסיבה. מה ששנוא עליך – אל תעשה לחברך ולחברתך; אחרת, כדברי הנביא, "אתה האיש!"

8 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול