• מערכת מיק"ה

הפתרון נמצא מחוץ לפוליטיקה

עודכן ב: פבר 2

מאמר מאת עו"ד אהוד פלג

פורסם במקור באתר News1

למעלה משני שלישים של הציבור הישראלי נתנו למערכת הבחירות 2019 ציון נכשל בהגינות דומה שהציון הולם גם את התנהלות המערכת הפוליטית ביומיום הפתרון נמצא מחוץ למגרש הפוליטי.

לפוליטיקה תפקיד חשוב במשטר הדמוקרטי. היא אמורה לצקת תוכן בעקרונות הנעלים של הדמוקרטיה, ובראשם כבוד האדם וחירותו, זכויות האדם וקבלת החלטות התואמות את הערכים החשובים לעם. נהוג לומר כי זוהי השיטה הטובה ביותר לניהול חיינו הלאומיים והחברתיים, ככל האפשר על-פי רצוננו. הפוליטיקה הישראלית מתרחקת מאד, לצערנו, מקביעה זו. היא מעוותת את מטרתה ועקרונותיה של הדמוקרטיה, מוכרת אותם עבור אינטרסים, מרחיקה אנשים טובים מן החיים הציבוריים ומאמללת את הטובים שהצטרפו ושלעיתים קרובות מדי "מתיישרים" לפי "דין התנועה". נכון, ההתמודדות הבין-אישית והבין-מפלגתית על תפקידים ומושבים היא מיסודותיה של הדמוקרטיה, אבל מדוע היא צריכה להיעשות תוך השמצות והשלכת רפש על היריבים? ברור גם שצריך להגיע לעיתים לפשרות בין עמדות מתנגשות, אך השאלה היא על מה מתפשרים ואילו ערכים נרמסים בדרך לפשרות האלה. יש המנחמים עצמם באמירה ש"פוליטיקה היא אמנות עשיית העוול הקטן למניעת העוול הגדול יותר", אך זוהי לרוב רק זריית חול בעיניים - של עצמך ושל אחרים - במהלך שבו המטרה מקדשת את האמצעים ובכלל זה גם את הפחות כשרים. אבל העוול הגדול ביותר אולי של הפוליטיקה הוא כאשר היא מציבה משני צידי המתרס את העם ואת המדינה, ומציגה את ערך הממלכתיות ככלי ריק, שממלאים אותו בתוכן בהתאם לגחמות ולאינטרסים של הפוליטיקאים. גישה זו יוצרת בקרב הציבור תחושה שגונבים לו את המדינה. נטען בעבר כלפי ממשלת מפא"י שפעלה לעיתים כאילו טובת המפלגה היא גם טובת המדינה, וממשיכי דרכה, גם אם פועלים בדרך שונה, ממשיכים לשלם על כך מחיר יקר עד עצם היום הזה. גם היום מתגלה גישה כזו אצל חלק מן השחקנים הפוליטיים, והביטוי האחרון לכך הוא הרמיסה ברגל גסה של הממלכתיות וההגינות במערכת הבחירות הנוכחית שחצתה את כל הקווים האדומים. בסקר של המרכז לקידום ההגינות בישראל (מיק"ה) ומכון המחקר גיאוקרטוגרפיה קבלה מערכת הבחירות ציון נכשל בהגינות מלמעלה משני שלישים מן הציבור בישראל. אם הגענו למצב שערכים כה מרכזיים מוסטים הצידה פעם אחר פעם לטובת אינטרסים, יש סכנה של התרופפות הדבק הלאומי המאחד אותנו; ואכן סקר קודם של מיק"ה העלה כי הרוב המכריע של הציבור (77%) רואה בחוסר ההגינות סכנה של ממש ללכידות של החברה ישראלית. שיטה פוליטית המקדשת אגו, אינטרסים ותועלתנות על פני ממלכתיות והגינות, הבסיס המוסרי שלה מתערער עד כדי סכנה לאובדן אמון הציבור בכוח הנורמטיבי של הוראות מוסדותיה הנבחרים. מכאן ועד להרס סדרי השלטון במדינה, המרחק קצר ומדאיג. השינוי המיוחל למניעת המשך ההתדרדרות בכיוון זה, יש לפעול מיידית להצבתם של סייגים על הפקרות ההתנהלות במרחב הציבורי. בדמוקרטיה זה נקרא "בלמים ואיזונים". בכללי המשחק הקיימים, ספק הוא אם הפתרון יבוא מן המגרש הפוליטי. נהפוך הוא, המגרש הפוליטי הוא על-פי רוב חלק מן הבעיה ולא חלק מן הפתרון, לפחות עד שלא תשתנה שיטת הבחירות ולא ישתנו העקרונות המנחים. בדומה לסוגיית הביצה והתרנגולת, שיטת הבחירות לא תשונה כמובן על-ידי הכוחות הפוליטיים שבשלטון, שאין להם שום עניין לפגוע במעמדם. מהיכן, אם כן, עשוי להגיע השינוי המיוחל? דרושה נקודת משען מחוץ למגרש הפוליטי, מעין נקודת ארכימדס, ליצירת מנוף לחץ לשינוי נורמות ההתנהגות הבין-אישיות והציבוריות, והעמדתן על ערך ההגינות. הגינות, המתבססת על הכלל של הלל הזקן "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", היא התייחסות לזולתך בכבוד, ביושר ובהתחשבות, מבלי לנצל חולשות או מצוקות. הטמעתה של ההגינות כנורמת התנהגות מנחה במישור שבין אדם לאדם, תקרין גם על תחומי החיים העסקיים והשלטוניים, ודרישה בלתי מתפשרת מצד הציבור בישראל לנורמה זו, מעין מהלך ה-MeToo # של ההגינות, תבסס כאן תרבות חברתית ופוליטית של "לא פייר - לא עובר". בשנה האחרונה הוקם על-ידי טובי המומחים בתחומי ההתנהגות האנושית, המרכז לקידום ההגינות בישראל (מיק"ה), שאימץ מטרה זו כמשימתו המרכזית. האסטרטגיה של מיק"ה מכוונת לשכנע שהגינות אינה רק ערך ראוי, אלא גם האינטרס האמיתי של כל פרט מאיתנו ושל כולנו כחברה. האחריות לדמותה של המדינה מוטלת על כל אחד מאזרחיה בכל יום ויום, ולא רק אחת לארבע שנים בקלפי. זהו ההבדל בין תיירות לאזרחות, שהיא אחריות אישית, יומיומית וכוללת לנעשה במדינה. לפיכך, בפתחו של חג הפסח המתקרב, חייב כל אזרח לראות עצמו לא רק כאילו הוא יצא ממצרים, אלא גם כמי שמחויב באופן אישי להטמיע את מסר ההגינות על-ידי מתן דוגמה אישית, על-ידי עשיית נפשות לדרך התנהגות הוגנת במעגלים המשפחתיים, החברתיים והמקצועיים, ועל-ידי גילוי אפס סובלנות לחוסר הגינות בסביבתו. במיוחד אחרי מערכת הבחירות המכוערת שעברנו, דומה שזוהי התגובה האזרחית הראויה לצורך מימוש ההבטחה המגולמת בהכרזת העצמאות, להקמת חברת-המופת שכל כך חסרה לנו בישראל.

#בחירות2019 #הגינותבמגזרהציבורי

המציאות מעמתת אותנו בכל יום עם מקרים רבים של חוסר הגינות הפוגעים באיכות החיים וגורמים נזקים ממשיים בתחומים רבים (בכביש, בחנות, בעבודה, בממשל, ואף בביטחון מדינת ישראל) הנורמה החברתית האחראית למצב זה רואה ברווח שאדם או גוף יצמיחו לעצמם את חזות הכל, וזאת על חשבון ערכים של יושר, התחשבות וחמלה, ובלא כל בושה או נקיפות מצפון! 

סינדרום ה"פראייר" ששלט במדינה לאורך עשרות שנים,יצר תחרותיות, פלגנות ומחנאות חברתית קשה יחד עם תופעות של דורסנות כלכלית ואף שחיתות פלילית. סינדרום ה"פראייר" שרמס את ערכי ההגינות בחברה הישראלית, כירסם גם באמון ההדדי וגרם לחשדנות אוטומטית מפני פעולה נצלנית של האחר. את המצב שנוצר יש לתקן על-ידי הטמעת ההגינות כערך חברתי מנחה, מאחד ומחזק.