top of page
מערכת מיק"ה

מגיפת הרמאות

עודכן: 2 בפבר׳ 2020

מאמר מאת פרופ' דן אריאלי

תמונה של מיקרוסקופ לצפייה בחיידקים

מתוך ספרו של פרופ' דן אריאלי: "האמת על באמת".

איך אנחנו נדבקים בחיידק הרמאות?

אני מרצה לא מעט ברחבי העולם על ההשפעות של אי־רציונליות על ההתנהגות שלנו. מסיבה זו, באופן טבעי אני נוסע מתמיד מאוד. "סיבוב הופעות" טיפוסי כזה כולל, למשל, טיסה ממקום מגורי בצפון קרוליינה לניו יורק, משם לסאו פאולו שבברזיל, בוגוטה שבקולומביה, זגרב שבקרואטיה, סן דייגו שבקליפורניה ומשם בחזרה לצפון קרוליינה. כמה ימים לאחר מכן טסתי לאוסטין שבטקסס, שוב לניו יורק, לאיסטנבול שבטורקיה, לקמדן שבמיין ולבסוף (אחרי שהייתי כבר מותש לגמרי) בחזרה הביתה. במהלך כל הנסיעות האלה צברתי אינספור חוויות מעצבנות עם חברות התעופה השונות. אבל העצבים האלה הם כאין וכאפס לעומת הסבל שכרוך בלהיות חולה בזמן נסיעות, ולכן אני תמיד משתדל להקטין ככל האפשר את הסיכון להידבק.

פעם אחת, במהלך טיסה טרנס־אטלנטית, בעודי מכין את ההרצאה ליום המחרת בנושא ניגוד אינטרסים, שמתי לב שהשכן במושב לידי מאוד מצונן. אולי היתה זאת המחלה שלו, החשש שלי להידבק ממחלות באופן כללי, מחסור בשעות שינה, או אולי סתם נדידת מחשבות ומשחקי אסוציאציה, שגרמו לי לחשוב על הדמיון בין הווירוסים ששכני למושב ואני מחליפים בינינו ובין מגיפת השחיתות התאגידית שהתפרצה לאחרונה.

ההתמוטטות של אנרון היא שעוררה אצלי מלכתחילה את העניין ברמאות, והעניין שלי בנושא רק הלך וגדל בעקבות גל השערוריות ברשת הקמעונאות קיי מארט, ענקית התקשורת וורלדקום, התאגידים טייקו והליברטון, חברת התרופות בריסטול מאיירס סקוויב, חברות מימון המשכנתאות פרדי מאק ופאני מאי, המשבר הכלכלי של 2008 וכמובן, הונאת ההשקעות של ברנרד מיידוף. לצופים מהצד היה נדמה שיש עלייה תלולה בתדירות השערוריות הפיננסיות. האם הדבר נבע משיפור ביכולת לזהות מעשי רמאות? האם הסיבה היא הידרדרות בערכי המוסר ועלייה אמיתית במקרי הרמאות? או שאולי יש לרמאות היבט מידבק והמגיפה פשתה בעולם התאגידי? (ברור לגמרי שבישראל אין ולא היתה שחיתות תאגידית. זו, כנראה, תופעה אמריקנית בלבד . . .).

בינתיים, בעוד ממחטות הנייר המשומשות של שכני זב החוטם הלכו ונערמו, התחלתי לתהות אם אנשים באמת עלולים "להידבק בחיידק הרמאות". אם באמת היתה עלייה בשיעור הרמאות בחברה שלנו, האם ייתכן שהיא מתפשטת כמו זיהום שמקורו בנגיף או בחיידק מידבקים, שמועברים באוויר או במגע? האם יכול להיות שיש קשר בין הרעיון הזה של זיהום מידבק ובין העלייה העצומה במקרי הונאה ורמאות שאנחנו פוגשים סביבנו בזמן האחרון? ואם באמת יש קשר בין שני הדברים, האם אפשר לזהות "וירוס" כזה כבר בשלב מוקדם ולמנוע ממנו להתפשט ולזרוע הרס?

עבורי, זאת היתה אפשרות מאוד מעניינת. כשחזרתי הביתה, התחלתי לקרוא על חיידקים ולמדתי שרבים מהם נמצאים בתוך גופנו, עליו או בסביבתו. למדתי גם שכל עוד אנחנו נושאים כמות מוגבלת של חיידקים מזיקים, אנחנו מסוגלים להתגבר עליהם. בעיות מתחילות לצוץ כשהכמות שלהם גדלה עד כדי כך שהם מפריעים לאיזון הטבעי שלנו, או כשזן אלים במיוחד מצליח להתגבר על המערכת החיסונית שלנו.

למען ההגינות, כדאי להזכיר פה שאני לא הראשון שטוען שרמאות מתפשטת כמו מחלה מידבקת. במאות ה־18 וה־19 אנשים שפעלו לשינוי מערכת הענישה האמינו שצריך לבודד פושעים במקומות מאווררים היטב, בדיוק כמו חולים, כדי למנוע הדבקה. כמובן, אני לא מתייחס לאנלוגיה הזאת בין התפשטות של זיהומים להתפשטות של מעשי רמאות באופן כל כך מילולי, ואני בטוח שאין חיידק שהופך אנשים לפושעים. אמנם הסתכנתי ומתחתי קצת יותר מדי את המטפורה עתיקת היומין הזאת, אבל חשבתי שברגע שאנחנו נמצאים ליד מישהו שמרמה, גם האיזון הטבעי של הגינות חברתית עשוי להתערער. ייתכן אפילו שכאשר הקרובים לנו מרמים, סכנת ההידבקות גדולה עוד יותר מאשר כשאנחנו נחשפים לאותה מידה של רמאות אצל אנשים פחות קרובים ויקרים לנו. (בארצות הברית, למשל, היתה בשנות השמונים פרסומת נגד שימוש בסמים שסיסמתה היתה "למדתי את זה ממך", ובה רואים אב גוער בבנו המתבגר על שעישן מריחואנה. הבן מטיח בו את ההאשמה: "אבל למדתי את זה ממך!" בסוף הפרסומת הקריין אומר: "להורים שמשתמשים בסמים יש ילדים שמשתמשים בסמים.")

המשכתי לחשוב על המטפורה של ההדבקה ותהיתי, לכמה מקרים של רמאות או לאיזו דרגה של התופעה אנחנו צריכים להיחשף כדי שתהיה לה השפעה עלינו. אם, למשל, אנחנו רואים עמית שלנו יוצא ממחסן הציוד עם ערימה של עטים, האם אנחנו מתחילים לחשוב שזה כנראה בסדר ללכת בעקבותיו ולקחת הביתה ציוד משרדי? אני חושב שזה לא עובד ככה. אני חושב שבדומה ליחסים שלנו עם חיידקים, מדובר, כנראה, בתהליך איטי והדרגתי: יכול להיות שכשאנחנו רואים מישהו מרמה, התנהגותו משאירה עלינו איזה מין רושם מזערי ואנחנו הופכים להיות קצת פחות הגונים. ואז, בפעם הבאה שאנחנו עדים להתנהגות לא מוסרית מאותו סוג, המוסריות שלנו נשחקת עוד קצת, ואנחנו נהיים יותר ויותר פגיעים ככל שאנחנו נחשפים ליותר "חיידקים" לא מוסריים.

2,534 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול
bottom of page