מאמר מאת פרופ' דן אריאלי
מתוך ספרו של פרופ' דן אריאלי: "האמת על באמת".
אנחנו רגילים לחשוב על יצירתיות כעל מעלה ברוכה המניעה את התקדמות החברה והתפתחותה. זוהי תכונה שאנחנו מייחלים לה — לא רק כאנשים פרטיים אלא גם כחברות וקהילות. אנחנו מעריצים אנשים חדשניים, משבחים אנשים בעלי חשיבה מקורית, מקנאים בהם ומנענעים את הראש מצד לצד כאשר אנשים סביבנו לא מסוגלים לחשוב מחוץ לקופסה.
ויש לכל זה סיבה טובה. יצירתיות מגבירה את היכולת שלנו לפתור בעיות, משום שהיא פותחת את הדלת בפני פתרונות חדשים. יצירתיות איפשרה למין האנושי לעצב מחדש את העולם בדרכים מועילות (לעתים) עם המצאות כמו מערכות ביוב ומים נקיים, קולטי שמש, גורדי שחקים ונאנו־טכנולוגיה. אמנם הדרך עוד ארוכה, אבל אנחנו חייבים הרבה מאוד ליצירתיות שקידמה כל כך את חיינו. העולם הרי היה מקום הרבה פחות מופלא ללא פורצי דרך יצירתיים כמו איינשטיין, שייקספיר ודה וינצ'י.
אבל זה רק חלק מהסיפור. באותה מידה שיצירתיות מאפשרת לנו להמציא פתרונות חדשניים לבעיות קשות, היא גם עלולה לסייע לנו להמציא דרכים לעקוף חוקים ולפרש מידע בדרך שתשרת את האינטרסים שלנו. כשאנחנו מפעילים את מוחנו היצירתי אנחנו ממציאים סיפורים שמאפשרים לנו לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, סיפורים שבהם אנחנו תמיד הגיבורים, ולעולם לא הנבלים. אם המפתח לרמאות שלנו היא היכולת לחשוב על עצמנו כעל אנשים הגונים ומוסריים ובו בזמן לרמות ולהרוויח מזה, יצירתיות יכולה לעזור לנו לספר לעצמנו סיפורים טובים יותר — כאלה שיאפשרו לנו לרמות עוד יותר ובכל זאת להמשיך לראות בעצמנו בני אדם הגונים וישרים להפליא.
השילוב בין הפן החיובי והרצוי של יצירתיות מצד אחד, לפן האפל של היצירתיות מצד שני, דוחק אותנו לפינה קצת בעייתית. למרות שאנחנו מעוניינים ביצירתיות וזקוקים לה, ברור שבתנאים מסוימים עלולה להיות לה השפעה שלילית. כפי שמתאר זאת ידידי ועמיתי ההיסטוריון אד בולאייזן בספרו פראיירים, רמאים ומדינה אפרורית, בכל פעם שאנשים או עסקים פורצים גבולות טכנולוגיים חדשים — בין שמדובר בהמצאת הדואר, הטלפון, הרדיו והמחשב ובין שבניירות ערך מגובי משכנתה — הקִדמה הזאת מאפשרת לאנשים גם למתוח את גבולות הטכנולוגיה והרמאות. רק בשלב מאוחר יותר, אחרי שהיכולות, ההשפעות וההגבלות של הטכנולוגיה החדשה מתבססות ונהיות ברורות, ניתן להחליט מהן דרכי השימוש הרצויות בכלים החדשים ומהן הדרכים המנצלות אותם לרעה.
אד מראה, למשל, שאחד השימושים הראשונים של שירות הדואר האמריקני היה מכירת מוצרים שלא קיימים. לקח קצת זמן להבין את זה ובסופו של דבר הונאות דואר עודדו מהלך נרחב של רגולציות, שבזכותן הדואר האמריקני בימינו הוא שירות מהימן, יעיל ואיכותי. אם חושבים על התפתחויות טכנולוגיות מנקודת המבט הזאת, צריך להודות לכל אותם רמאים יצירתיים על החדשנות שלהם ועל ההתפתחות שהיא עודדה.
אז מה עושים? ברור שצריך להמשיך ולהעסיק אנשים יצירתיים. מובן שצריך להמשיך לשאוף להיות יצירתיים בעצמנו. וברור שאנחנו צריכים להמשיך לעודד יצירתיות בקרב סטודנטים, עובדים ואפילו פוליטיקאים. אבל צריך גם להבין את הקשר בין יצירתיות לרמאות, ולנסות להגביל את המצבים שבהם אנשים יצירתיים עלולים להתפתות לעשות שימוש בכישרון שלהם כדי למצוא דרכים חדשות לרמות.
דרך אגב, אני לא בטוח אם הזכרתי את זה, אבל אני חושב שאני גם ישר והגון להפליא וגם מאוד יצירתי.
ד"א