• מערכת מיק"ה

תחרותיות – המכשול להגינות?

עודכן ב: פבר 11

מאמר מאת פרופ' דן אריאלי ועו"ד אהוד פלג, פורסם במקור ב-News1

מונדיאל מקסיקו 1986. ארגנטינה נגד אנגליה ברבע הגמר. כוכב ארגנטינה דייגו מרדונה במיטבו וכובש שני שערים. אנגליה כובשת אחד. את השער הראשון כובש מרדונה בעזרת ידו. אין עדיין מצלמות שיפוט במגרשים. השער מאושר. ארגנטינה מנצחת. מאוחר יותר יתראיין מרדונה ויאמר ש"יד אלוהים" היתה בדבר.

אבל האם זה היה באמת ניצחון?

מה שבטוח, הייתה פה דילמה: ניצחון בכל מחיר או משחק על פי הכללים? מה חשוב יותר?

כולנו כמעט מידי יום צריכים לענות על השאלה הזאת: ניצחון או משחק לפי הכללים? פועלים לפי האינסטינקט שלנו, מתבצע תהליך חשיבה לטווח קצר והבחירה נופלת פעמים רבות על מה שיתגמל אותנו באותו הרגע - הרווח, ההישג, הניצחון.

"הבה נחיה למען ההווה" שרה בעבר להקת "שורשי העשב". "אחריי המבול" היא אמרה ידועה נוספת בהקשר זה. אנחנו מתמקדים יותר מדי ב"כאן ועכשיו" ולא נותנים את הדעת על ההשלכות ארוכות הטווח של מעשינו. אבל החיים הם מירוץ לטווח ארוך, והשאלה היא האם אנחנו עושים חשבון נכון וכדאי מבחינתנו, אם אנחנו מתעלמים ממימד הזמן בהחלטות הקשורות בהתנהגותנו. משחק שלא לפי הכללים עשוי להשתלם בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך הוא יוצר נורמה או תקדים שעל פיהם ינהגו גם אחרים כשישחקו נגדנו. התנהגות מעין זו יכולה לחזור אלינו כבומרנג והפעם נהיה אנחנו בצד הנפגע והמפסיד.

בנוסף, ההתנהגות האנושית מדבקת והשפעתו של משחק בניגוד לכללים יכולה להוביל לאי כיבוד הכללים גם מצד יריבינו, שלא יחושו עוד מחויבים להם. להשלכותיה ארוכות הטווח של התנהגות ולצורך החשוב לנו ולחברה להביאה בחשבון בעת התלבטות אם לשחק לפי הכללים, יש חשיבות גם בתחומי חיים אחרים.

בסתיו הקרוב אנחנו צפויים להתמודדות נוספת בדמות הבחירות לרשויות המקומיות; כיצד נשכנע מועמדים ורשימות שהתמודדות הוגנת לא תגרום להם "להרגיש פראיירים", ושזוהי הדרך הראויה לנהל מערכת בחירות? כיצד נגרום להם להבין שאם הם יבקיעו שערים עם היד, הם יפגעו במערכת הבחירות ובשלטון המקומי בטווח הארוך? שאם הם ורבים כמוהם יפעלו באופן אנוכי בטווח הקצר, אמון הציבור במוסדות הרשות ייפגע ויכולת התפקוד שלהם תינזק? בפוליטיקה המקומית קשה להניח כי שמירה על כללי המשחק והיציבות של מערכת השלטון כשלעצמן תהווינה אינטרס מספיק עבור מועמדים כדי להיות הוגנים. לפיכך זו תהיה החובה שלנו – הבוחרים – לעזור להם להבין שהריצה לבחירות מייצגת לא רק אותם אלא את המערכת בכללותה.

אנחנו לא יכולים לתת לשערים כמו זה של מרדונה, גם אם הם לטובתנו, לעבור בשלום. עלינו להחליט שמערכת השלטון המקומי חשובה לנו יותר מהצבעה עבור מועמד זה או אחר, ולכן אנחנו צריכים לשדר לנבחרים שלנו שאנחנו לא מוכנים לסבול משחק שלא לפי הכללים. אנחנו צריכים להראות להם שהאמרה " אין לו לאדם אלא שמו הטוב" איננה קלישאה ארכאית אלא תנאי מהותי לקבלת אמון, וכי המוניטין הנקי של נבחר ציבור הם אינטרס לא רק שלו, אלא של ציבור הבוחרים כולו. על המועמדים יהיה להחליט אם הם מחוייבים לזה, אם הם רוצים לקבל את קולנו בקלפי. אם נראה להם שזה חשוב לנו – זה יהפוך להיות חשוב גם להם. לא פייר – לא עובר!

המונדיאל הסתיים; אבל החוק החשוב ביותר שלו – לשחק ולהתמודד בהגינות ועל פי הכללים – ממשיך אתנו גם הלאה, ולא רק בספורט.

#הגינותבמגזרהציבורי #התנהגותאנושית

המציאות מעמתת אותנו בכל יום עם מקרים רבים של חוסר הגינות הפוגעים באיכות החיים וגורמים נזקים ממשיים בתחומים רבים (בכביש, בחנות, בעבודה, בממשל, ואף בביטחון מדינת ישראל) הנורמה החברתית האחראית למצב זה רואה ברווח שאדם או גוף יצמיחו לעצמם את חזות הכל, וזאת על חשבון ערכים של יושר, התחשבות וחמלה, ובלא כל בושה או נקיפות מצפון! 

סינדרום ה"פראייר" ששלט במדינה לאורך עשרות שנים,יצר תחרותיות, פלגנות ומחנאות חברתית קשה יחד עם תופעות של דורסנות כלכלית ואף שחיתות פלילית. סינדרום ה"פראייר" שרמס את ערכי ההגינות בחברה הישראלית, כירסם גם באמון ההדדי וגרם לחשדנות אוטומטית מפני פעולה נצלנית של האחר. את המצב שנוצר יש לתקן על-ידי הטמעת ההגינות כערך חברתי מנחה, מאחד ומחזק.