מאמר מאת דני שטרוזמן
ספרד, ברצלונה: לפני שנים, בסיור מקצועי של קציני בטיחות ומורים לנהיגה, שכלל אימון במרכז לנהיגה מתקדמת וביקור במפעלי רכב, נסענו באוטובוס מברצלונה הקטלונית לסרגוסה הספרדית. בעומס התנועה, באוטוסטרדה בעלת נתיבים רבים ועמוסת כלי רכב ממגוון סוגים וגדלים, הפנה אחד החברים את תשומת לבנו לנתיבים הצרים. לא מדדתי, אבל ציינתי בפני החבר'ה שגם אם צרים הנתיבים, כל רכב נוסע בנתיבו ואין מעברים חפוזים מנתיב לנתיב. "תראה את הסיאט שמלפנים שמאותתת", אמר מישהו, "היא דווקא כן תעבור נתיב". ואכן כך היה. הסיאט אותתה שמאלה, אבל הנוהג בה המתין בסבלנות רבה שרכב בנתיב שמשמאלו הגדיל את הרווח שמלפניו, ורק אז סטתה מנתיב לנתיב. עקבנו אחריה בעיניינו וראינו שהיא שוב מאותתת, ממתינה לרווח ונכנסת. או אז קלטנו שנהג הסיאט רוצה לצאת שמאלה במחלף הבא. הכול בשלווה, תוך התחשבות בנהגים האחרים ותוך הפגנת אדיבות. אף אחד לא חתך בבריונות, ואף אחד לא התקרב עד כדי סיכון לרכב שמלפניו כדי להבהיר לנהג שרוצה להחליף נתיב שלא יעז להיכנס לפניו. הכול התנהל שם ברוגע ותוך כדי נסיעה במהירות גבוהה. הלוואי עלינו!
ישראל, צומת (מחלף) השבעה: אני מרבה לפנות שמאלה בצומת המרומזר מכביש 44 לכביש 4 (המכונה כביש גהה). שני נתיבים לפנייה, והם עמוסים שעות רבות ביממה. רבים מקצרי הרוח (כינוי עדין לבריוני הכביש) הם נהגי משאיות, חלקן ארוכות וכבדות (סמיטריילרים ופול טריילרים), ונהגי אוטובוסים הנעים בנונשלנטיות בנתיב השלישי וחודרים לנתיב הפנייה רק לפני הצומת. החדירה הנבזית גורמת ל"תמימים" - אלו שהמתינו בתור במשך כמה וכמה מופעי רמזור - לבלום ולסטות בבריחה שמאלה. זה מעצבן, מקומם ואפילו מסוכן. לעיתים ממתינים לבריונים שוטרים בסיבוב. הוֹ, כמה שִמחה לאיד ממלאה אז את ליבי. אבל זה קורה רק לעיתים רחוקות, וגם אז, יחידים הם העבריינים שהשוטרים במקום יכולים לעכל.
זה לא הצומת היחיד, וזו אינה הפנייה היחידה שמתרחשת בה הבריונות. הארץ מלאה בבריוני הכביש. יאמר הבריון: "הלא בסופו של דבר נכנסתי לצומת מהנתיב הנכון. איזו עבירה עברתי?"
לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, "לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון". קצר וקולע. ועוד לפי תקנה 21(ב)(1):
(א) כל עובר דרך חייב להתנהג בזהירות.
(ב) כל עובר דרך חייב להתנהג באופן שלא -
(1) יקפח זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא באותה דרך;
(2) יגרום נזק לאדם או לרכוש ולא ייתן מקום לגרום נזק כאמור;
(3) יפריע את התנועה ולא יעכבנה;
לנהג המתרץ את המעבר בין הנתיבים בכך שהנהג בנתיב שחדר אליו הרשה לו להיכנס בתנועת יד, ייאמר: לא די שאנסת אותו, גם הפרעת לעשרות שמאחוריו שלא הניפו את ידם לתת לך רשות לחדור לנתיבם.
התרחשות מוכרת לכול: טורים של כלי רכב נעים בכביש רב-נתיבי, עירוני, בינעירוני או דרך מהירה. רבים אינם רואים נחת בנתיב שהם נמצאים בו ועוברים לאחר, שתמיד נראה להם מהיר יותר. לפעמים הדבר לא פשוט, כי הנוהג ברכב שמלפניו רוצה הבריון להיכנס, מסרב להרשות לו, והוא מתקרב לזה שלפניו עד כדי סיכון, ולמרות התרעות מערכת הבטיחות - אם מותקנת ברכבו. עקרון הנאחס (בעברית: מזל רע) קובע, שכאשר עברת לנתיב האחר שנראה לך מהיר יותר, הוא ייהפך לאיטי בו ברגע. אז חוזרים לנתיב המקורי, ואפשר שבינתיים מפגרים כזית אחרי מי שקודם לכן רצו להקדים. מסובך - אולי. חסר תועלת - בוודאי!
ארבע תוצאות אפשריות להתנהגות הבריונית: האחת, הבריון לא ירוויח דבר; השנייה, הוא יפסיד זמן; השלישית, יקדים את האחרים בהגעה ליעד בשלוש עד שלושים שניות; הרביעית, יאחר מאוד כי יתעכב בהחלפת פרטים עם הנהג שאת רכבו שרט או ריסק.
הבריון השחצן
במפגש של נהגים מקצועיים בנושא בטיחות אמר לי נהג: "כשהמובילאיי שלי מצפצף אני מצפצף עליו". התחזקתי בהבנה שמערכת הבטיחות שאינה אקטיבית לא מונעת תאונה, היא רק מתריעה באוזני נהג ששגה. מי שמונע את התאונה הוא רק הנהג.
חנייה בריונית
פעם החניתי את רכבי במקום חנייה חוקי בתל אביב. כשחזרתי לרכב ורציתי לנסוע, מצאתי שרכב שירות של חברת תקשורת גדולה חוסם אותי. שיקום מי שזה לא קרה לו. עיניי תרו אחרי פתק עם התנצלות ומספר טלפון. לא היה. למזלי הרב מאוד, שמה של חברת התקשורת המפעילה וסמלה הצבעוני קישטו את הרכב, קצין הבטיחות הארצי של החברה מוכר לי, מספר הטלפון שלו נמצא בין אנשי הקשר שלי, והוא ענה לי מייד. כעבור 20 דקות הגיע הנהג, התנצל ופינה לי את הדרך. אפשר שהייתי ממתין שעות.
ב-20 בנובמבר 2017 אישרה מליאת הכנסת בקריאה ראשונה הצעת חוק לפיה חסימת רכב חונה תיחשב עבירה פלילית במקומות חנייה ציבוריים ובמקומות חנייה פרטיים. עתה יש להמתין לקריאות השנייה והשלישית ולשינויים אפשריים שיחולו בדרך. כשיפורסם החוק, נצטרך להמתין לשוטר או לפקח.
אולי בינתיים, ולעולם, למרות מצוקות החנייה, נתחשב איש ברעהו ולא נחסום זה את זה בחניות.
חוסמי הצמתים
מה לעשות שעומסי התנועה בכבישי הארץ מחריפים והולכים? הפתרונות, אם ישנם, בידי השלטונות והמתכננים. היכן יכול כל אחד מאיתנו להועיל? יש כמה דרכים מורכבות, אבל אחת פשוטה: כאשר האור ברמזור ירוק, אבל כלי הרכב שמלפנים עומדים מעבר לצומת - לא נכנסים לצומת עד שבטוחים שאפשר לפנות אותו. בריוני החסימה לא מוותרים, נכנסים וחוסמים. התחלף האור ברמזור, וכלי הרכב בדרך החוצה רוצים ורשאים להמשיך, אבל הבריונים חוסמים אותם. תגובתם לכעס ולצפירות היא אחת מהאלה: התעלמות נבוכה - ובאמת, מה יעשו עכשיו?; או הרמת יד מתנצלת ויד שנייה מצביעה על העומדים מלפנים, לאמור: "מה אני יכול לעשות, אלו שמלפניי מעכבים אותי". ואני שואל: רשע, למה נכנסת לצומת?
מתוך מאמר שפורסם בכתב - העת " מגמה".
דני שטרוזמן הוא מנכ"ל ב.ב.ד - בטיחות בדרכים המרכז להדרכה.