שעת חירום

מאמר מאת עו"ד אהוד פלג, פורסם במקור באתר מעריב.


נתחיל מהסוף: לאור אובדן הביטחון האישי בחיים וברכוש, יש לקבוע תקנות שעת חירום שתגברנה, לפרק זמן תחום, על החוקים והנהלים הקיימים בנוגע לאופן אכיפת החוק ומיצוי הדין עם העבריינים.


לא מזמן סיפר לי מכר שהשכיר את ביתו באחד ממושבי השרון לשוכר שהתגלה כעבריין. השוכר חדל לשלם לו דמי-שכירות וכן סירב לפנות את הבית. המכר פנה למשטרה אך זו נמנעה מלהתערב בנימוק שהמדובר בסכסוך אזרחי. המכר פנה לבית-משפט ואחרי עיכובים ודחיות השיג צו פינוי. השוכר סירב לציית לצו וגם פניית המכר להוצאה-לפועל לא הועילה. בצר לו פנה המכר לכנופיית פשע המתמחה בגביית חובות, שילם להם סכום לא מבוטל, ובתוך חודש השוכר פינה את ביתו.

האם כך צריך להיראות תהליך עשיית צדק במדינת ישראל בשנת 2022?


להלן כמה תזכורות מהימים האחרונים:


- אישה בלוד נרצחה בעודה מחזיקה את ילדתה בחיקה. בתקופה האחרונה קיבלה איומים מבעלה עימו הייתה בהליכי גירושין, אך המשטרה פעלה ב"נחישות" אל מול האיומים בכך שהמליצה לאישה להיכנס למקלט לנשים מוכות.- שני ישראלים נהרגו בתאונה חזיתית כשנהג משתולל פגע בהם כשהוא נוהג במהירות מטורפת וללא רישיון. התברר שכבר שנה קודם לכן הוא זומן למשפט בשל נהיגה בלי רישיון.


- הגניבות החקלאיות מאמללות את החקלאים ופוגעות בצורה אנושה במפעל חייהם.


- חבורות פשע המנסות לסחוט דמי חסות מבצעות ירי והצתה באין מפריע.


והרשימה עוד ארוכה.


נראה שלדברים מעין אלה כיוון הנביא ישעיהו בפסוק "ויקו למשפט והנה משפח, לצדקה והנה צעקה" (ישעיהו ה'). הזהו שלטון החוק, נשמת אפה וגאוותה של הדמוקרטיה? היכן תחושת הביטחון והמוגנות שרשאים אזרחי ישראל לצפות לה ממדינתם? דומה כי היא נתכרסמה כבר מזמן בחסות המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט.


הדיון הציבורי בקרב המשפטנים והפוליטיקאים עוסק בעיקר בקרימינולוגיה במקום בויקטימולוגיה, בזכויות הפושע במקום בזכויותיו של הקורבן. דומה שהגולם קם על יוצרו והחוק שנועד להבטיח את הסדר, הארגון ואת שלום הציבור, הפך למבטחו של הפושע הנחלץ בעזרתו מחקירות ומאישומים וחוזר למרחב הציבורי כדי להמשיך את פגיעתו הרעה.


כדאי להיזכר מה קרה במקומות אחרים בעולם, שם הדמוקרטיה התייחסה בשוויון נפש או באדישות לאיומים ולפגיעות בביטחונו או בערכיו של הציבור: בגרמניה השתלט המשטר הנאצי על רפובליקת ויימאר שגילתה התרפסות בפני הקבוצות הקיצוניות והוביל את העולם לתקופה החשוכה בהיסטוריה. בפיג'י חולל צבא הילידים הפיכה צבאית כדי לסלק מהשלטון את המהגרים ההודים שניצלו את מדיניות ההגירה המתירנית מדי של הדמוקרטיה במדינה.


הלקח מאותם האירועים הוא כי לדמוקרטיה יש זכות להתגונן וכי אין לתרגם את אופייה הליברלי לרפיסות בפני האלימות. כשמתהדרים במונח שלטון החוק, יש לזכור כי, כמו בהערכת עוצמה צבאית, יש להביא בחשבון לא רק את ארסנל כלי הנשק מבחינת איכותו וכמותו, אלא גם את הנכונות לעשות בו שימוש. יש לנו בישראל חוקים לא רעים, אך ספק אם הם באים תמיד לידי ביטוי בדרך ניהול החקירות, באופן החיפוש והמרדף אחרי החשודים ובפסקי הדין של בתי המשפט.


תהליך עשיית הצדק מתנהל פעמים רבות בעצלתיים או בחוסר הגינות. על-פי המרכז לקידום ההגינות בישראל, הגינות היא התייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות, מבלי לנצל חולשות ומצוקות. גם המדינה חבה בהגינות כלפי אזרחיה. היכן ההגינות בלשלוח אישה מאוימת להסתגר במקלט לנשים מוכות תוך השארת הבעל חופשי? היכן ההגינות בשחרורם לחופשי של רוצחי הכביש הפוטנציאלים, כדי שיוכלו לממש את הפוטנציאל ולפגוע באלפי משפחות על ידי הריגת יקיריהן? העבריינים פיתחו כבר יחס מזלזל כלפי רשויות החוק, שהרוויחו זאת ביושר. הבעיה היא שהאזרחים בתווך הם אלה שמשלמים את המחיר.


רגע לפני שהאזרחים ייקחו את החוק לידיים ונתחיל לראות מיליציות חמושות ברחובות ובדרכים, על הממשלה להנהיג תקנות לשעת חירום למאבק באלימות, שתגברנה על חסמים דמוקרטיים למרות חשיבותם בימים של שגרה, כדי להשיב את תחושת הביטחון על כנה. אין צידוק לכיבוד זכויות הפרט של פושעים על חשבון היפגעותם של אזרחים תמימים. התקנות צריכות לתת בידי אנשי כוחות הביטחון אמצעים שישיבו להם את ההרתעה: גנב רכב המנסה להימלט תוך גרימת סיכון ופגיעה באזרחים ובשוטרים צריך לדעת שדמו בראשו. צריך לרדוף עד חורמה ולעצור עד תום ההליכים חבורות אלימות הגובות דמי חסות. אליהן יצטרפו הבעלים המאיימים על נשותיהם שייעצרו במעצר מנהלי עד להוכחת היעדר המסוכנות שלהם. צריך להפעיל מאמץ גיוסי ומודיעיני נרחב ולתעדף זאת בסדר העדיפויות התקציבי כאיום קיומי על החברה הישראלית, לא פחות מהאיום האיראני. תקנות שעת החירום יקבעו סדרי דין מיוחדים שירחיקו את הפוגעים הפוטנציאליים מהחברה.


שלוש טענות יועלו מיידית כנגד הצעה זו:

א. האם אין סכנה של פגיעה בחפים מפשע? האמירה שעליה חונכנו שלפיה מוטב שתשעה פושעים יסתובבו חופשיים מאשר שיישב בכלא אסיר חף מפשע אחד, היא כלל מנחה ראוי לעתות שלום; אנחנו נמצאים במצב חירום וצריכים לחול בו דיני מלחמה.


ב. האם אין סכנה שהוראות החרום יגרמו לאצבע קלה על ההדק אצל חלק מהשוטרים ויתנו היתר לאלימות מצד המשטרה? החשש בהחלט קיים, כפי שהוא קיים גם לגבי הצבא. צה"ל ידע להתמודד עם חשש זה על ידי יצירת קוד אתי - רוח צה"ל - שמוטמע היום בהכשרה ובאימונים בכל היחידות הלוחמות תוך דגש על שמירה על טוהר הנשק, הן בתכנונים והן בביצוע. פעולות שוטפות לחיזוק מוסר הלחימה בקרב השוטרים צריכות להיות אף הן חלק מן התוכנית לשעת חירום.


ג. האם אין סכנה למשטר הדמוקרטי בישראל מהנהגת תקנות לשעת חירום?

המצב הנוכחי גובל באנרכיה ואנרכיה אינה דמוקרטיה. חייבים לייצב את המצב ברוח משנתו של הרמב"ם בחיבורו "שמונה פרקים", לפיה כדי להגיע ממצב קיצוני לדרך האמצע יש לפנות לפרק זמן מסוים לקיצוניות ההפוכה. קביעת תקנות לשעת חירום ממילא מוגבלת בחוק לשלושה חודשים אלא אם כן הכנסת מאריכה את תוקפן. יתרה מכך, המשטר הדמוקרטי מורכב מכמה נדבכים, כגון התקשורת החופשית ומוסד הבג"צ, ואלה ימשיכו לתפקד; כך לדוגמה יוכל בג"צ לדון בטענות לניצול לרעה של סמכויות החירום ולפקח על כך שלא תהיה חריגה מהן.


יש לזכור שחוק ומשפט הם כלים להטמעת נורמות התנהגות ולהכוונת מדיניות; במצב שבו המדיניות איבדה את המצפן ושלום הציבור ובטחונו הולכים לאיבוד, אין ברירה אלא להנהיג לפרק זמן מסוים סדרי חוק ומשפט מיוחדים, שישיבו לנו את הזכות הבסיסית לחיים בטוחים.

3 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול