top of page

שביל הזהב

עודכן: 16 באפר׳ 2023

מאמר מאת עו"ד אהוד פלג, פורסם במקור באתר מעריב.


תרגיל ידוע בתקשורת עוסק במשימה המוטלת על שני משתתפים, המתודרכים כל אחד בנפרד. לאחד אומרים : קרוב משפחה שלך חולה מאד והדבר היחיד היכול להצילו הוא שיקוי המופק ממיץ תפוזים. לשני אומרים: קרוב משפחה שלך חולה מאוד והדבר היחיד שיכול להצילו הוא שיקוי המופק מקליפה של תפוז. לאחר מכן מבשרים לשניהם שיש בנמצא תפוז אחד ועליהם לשכנע את המחזיק בו למסור אותו לידיהם דווקא. השניים מתחילים בניסיונות שכנוע כמיטב יכולתם , תוך שהם מתווכחים ביניהם מי מהם זקוק יותר לתפוז. בלהט הוויכוח והנחישות הם כמובן מזניחים את הבירור הבסיסי לגבי קיומו של פתרון שיכול היה לספק את שניהם, פתרון שזמין להם די בקלות אם האחד יסחט את המיץ והאחר יקבל את הקליפה.


נחישות היא תכונה חשובה ומוערכת ודבקות במשימה היא גם הערך הראשון בחשיבותו בקוד האתי של צהל. הבעיה היא שפעמים רבות מחליפים בין נחישות וקיצוניות, בין דבקות במטרה לבין דבקות בדרך ובעיקר ברטוריקה להשגתה. קיצוניות נשמעת דרמטית יותר, חדה יותר, מספקת טוב יותר את דרישות התקשורת ולפיכך גם זוכה ליותר זמן מסך. נחסכות ממנה ההתלבטויות, ההגבלות, ההחרגות והמידתיות שיש במתינות. אם אנו רוצים לביים יצירה קולנועית, אין ספק שהקיצוניות תייצר סרט חזק יותר ומרשים יותר; אבל החיים הם לא סרט. בסוף הסרט נדלקים האורות וכולם הולכים הביתה בשלום. בחיים עלולים להידלק פתילים אנושיים או פתילים של חומר נפץ ובסערה שתפרוץ לא כולם יחזרו הביתה בשלום.


מה הולידה הקיצוניות בהיסטוריה של עמנו, כולנו זוכרים (אם כי מדחיקים): מלחמת אחים, חורבן המקדש וגלות; חוסר יכולת של המחתרות היהודיות בגטו ורשה לאחד כוחות לקראת המרד; רצח ראש ממשלה בישראל; ואלה הן רק דוגמאות אחדות. עמדה קיצונית אוטמת את המחזיק בה מלבחון ידיעות נוספות או עובדות שלא מתיישבות עם עמדתו. הקיצוניות מתבטאת במונחים טוטאליים, מבצעת הכללות, נתפסת לשנאה עיוורת, להשמצות ולדעות קדומות ולא נותנת לעובדות להסיט אותה ממטרתה ולרופף את נחרצותה.


הקיצוני לא מותיר מקום לשום דעה אחרת. היוצר הנהדר עוזי חיטמן תיאר זאת בשירו "בארץ הזאת": "ויש כאלה שלוקחים מונופול על החוכמה, ויודעים יותר טוב ממני ויודעים יותר טוב ממך, מה טוב בשבילי ומה טוב בשבילך". לאיש מאיתנו אין מונופול על התבונה. דווקא האזנה לזולת בנפש חפצה, עשויה להצביע בפנינו על נקודות הדורשות תיקון או שינוי בעמדתנו. זו גם גישת ההגינות הבסיסית - התייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות. דרך האמצע נובעת למעשה מהצורך להתחשב בזולת ולמצוא פתרון ששני הצדדים יוכלו לחיות אתו.


אחד העם במאמרו "כהן ונביא" מדבר על הנביא המעמיד דרישות קיצוניות של הכל או לא כלום, ונותר כקול קורא במדבר. הכהן, לעומתו, זוכר את המטרה אולם מבין שיש גם צורך להוביל אליה את העם ולכן בוחר בנתיבים המתכתבים יותר עם תנאי השטח ועם יכולת ההתקדמות של הציבור. הוא המודל המתאים יותר למנהיג אמיתי. וכבר נאמר: הדמוקרטיה איננה היעד אלא המסע, הדרך. במובן זה הקיצוניות היא ההיפך משביל הזהב.


עם זאת יש לזכור כי גם אם השיח מכבד וקשוב, עדיין נשארת גם שאלת התוכן והיא לא פחות חשובה. האם יש מצבים שבהם הקיצוניות מוצדקת? המונח קיצוניות בשונה מדרך האמצע, מניח שיש צד נכון וצד שגוי. האם אין בחיים מצבים מובהקים של אסור ומותר?


כאלה ישנם בוודאי, אולם חוכמה לא פשוטה היא לזהות מתי אנו ניצבים בפני מצב שכזה, ומתי זוהי קביעה הנובעת מאגו או מעצלות מחשבתית.


א. לאיש לא ניתן מונופול על התבונה, ולפיכך ייתכן שיש גם מן האמת והצדק בעמדות של הזולת.

ב. לאחר יש זכות לחשוב ולפעול בשונה ממך, כפי שלך יש זכות לחשוב ולפעול בשונה ממנו. ההגבלה היחידה על חופש הפעולה היא במקום שבו הוא פוגע בזולת.

ג. כדי לשחרר את השכל לזהות את הפתרון המוסכם, צריך לנטרל את העכבות הרגשיות הנובעות משש החולשות האנושיות - קנאה, שנאה, גאווה, תאווה, פחד וכעס.


נקפוץ למים הסוערים של הימים האלה: הדמוקרטיה אינה שלטון הרוב בלבד, אלא גם מערכת בלמים ואיזונים הדואגת לכך שהכוח השלטוני לא ירוכז בידי גורם אחד, דבר העלול להביא להשחתתו. הטענות שנשמעות מן הצדדים השונים במשבר המהפכה החוקתית הן:

א. מצב יחסי הביקורת והאיזון ההדדיים בין רשויות השלטון הוא פגום ויש לשנותו

ב. הרפורמה המוצעת פוגעת באופן קיצוני באיזון שנוצר בין הרשויות ומדינת ישראל תחדל מלהיות דמוקרטיה אמיתית.

ג. מאחורי הרפורמה עומדים שיקולים זרים של רצון להגן על נאשמים בפלילים.

ד. מאחורי ההתנגדות לרפורמה עומדים שיקולים של הרצון לשמר הגמוניהשלטת המפלה מגזרים בעלי רקע שונה.


הקו המתון קורא להגיע בתהליך משותף להבנות ולהסכמות. הקו הקיצוני קורא לשלול מכל וכל את עמדות הצד האחר. בתווך ניצבת השאלה האם יש עמדות שאסור להסכים איתן בשום פנים ואופן מפני שהן מבטאות את הרס הדמוקרטיה ואת הרס המדינה. בלשונם של האוחזים בגישה זו "על מה נתפשר - על אורך חבל התלייה, על רוחב הלהב של הגיליוטינה?".


השלב הראשון בהתרת המצב המסובך הוא לערוך הבחנה בין עקרונות היסוד של השיטה הדמוקרטית ובין גישות ועמדות שונות היוצקות בהם תוכן.


כך לדוגמה, קיומן של שלוש רשויות עצמאיות ושמירה על הפרדת רשויות המבטיחה בלמים ואיזונים, הם עקרונות דמוקרטיים בסיסיים שאין לפגוע בהם. כזו היא גם הגנת זכויות הפרט מפני עריצות הרוב, או הדרישה לסבירותו של מעשה שלטוני ולשיתוף ולשיקוף הוגן של מגזרי הציבור בהרכב הרשויות השונות. המנגנונים והתהליכים שבאמצעותם ימומשו עקרונות אלה הם עניין לבחינה ולדיון ועליהם ניתן לקיים תהליך של הידברות. . הנכונות להגיע להידברות ובחינת הפתרונות השונים חייבות להיות מנותקות משיקולים זרים הנובעים מרצון להגן על פוליטיקאי כזה או אחר מבירור חשדות פליליים נגדו, כמו גם מאגו של אנשי ציבור או פעילי ציבור המאוהבים יתר על המידה במעמדם כמובילי העמדה שאותה הם מנסים לקדם.


משפט שלמה בתנ"ך הציג מחלוקת שנראתה בלתי פתירה: שתי נשים שונות טענו לאימהותן על תינוק אחד. החכם מכל אדם, בצוותו לחתוך את התינוק לשניים, העמיד את האימהות במבחן שנועד לבדוק מי אוהבת את התינוק יותר עד שתעדיף לאבדו מאשר להניח לו למות. בפרשנות מעט שונה, חשף מבחן שלמה למעשה מי מאוהבת יותר במטרה – בתינוק - ומי בתהליך – בשוויון המתמטי של חצייתו לשניים.


קריאתו של נשיא המדינה בימים אלה לשני הצדדים לקיים הידברות על מנת להגיע להסכמות, זכתה משני הצדדים לתגובות החושפות מי מאוהב בתהליך של כיפוף הידיים ומי מעוניין באמת ובתמים להגיע למטרה של פתרון בהסכמה רחבה. התינוק במקרה הזה הוא הדמוקרטיה הישראלית וקיומה של מדינת ישראל. הפרק הבא בסיפור ההיסטוריה של הדמוקרטיה הישראלית נמצא בימים אלה בכתיבה. כדי שלא יהיה זה הפרק האחרון, על כולנו לבחור בשביל הזהב.

7 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page