רק אני ואנוכי

עודכן: 6 בספט׳

מאמר מעת עו"ד אהוד פלג, פורסם במקור באתר מעריב.


הפוליטיקה הישראלית של ימינו מזנה את הרעיון הדמוקרטי וגורמת לרבים לתהות בדבר התאמתו למציאות שבה אנו מבקשים לחיות.


"החלטנו שאנחנו רוצים להפיל את הממשלה, אז אין כאבי בטן עם נכים ואין כאבי בטן עם מקרי אונס ואין כאבי בטן עם נשים מוכות ואין כאבי בטן עם חיילים" (נשמע בכנסת ישראל, מאי 2022). והרי לפניכם, ממש לפני חג מתן תורה, כל התורה של הפוליטיקה המצויה על רגל אחת. ההתבטאות צורמת במיוחד בעיתוי זה, כי במקום לחגוג "מתן תורה", היה כאן ניסיון דווקא למנוע מתן תורה במסגרת היוזמה "ממדים ללימודים". מילים אלה מעוררות כאבי בטן אצל כל אדם הגון. אכן, קשים הם ייסורי הדמוקרטיה.


הדמוקרטיה הוגדרה על ידי נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן בנאום גטיסברג המפורסם כ"שלטון של העם, על ידי העם, למען העם". הפוליטיקה אמורה להיות המנגנון הארגוני המממש את השיטה הדמוקרטית. הפוליטיקה הישראלית של ימינו, לעומת זאת, מזנה את הרעיון הדמוקרטי וגורמת לרבים לתהות בדבר התאמתו למציאות שבה אנו מבקשים לחיות. התשובה המקובלת לתהייה זו, לפיה זוהי השיטה הטובה ביותר מבין החלופות, הולכת ומאבדת מכוח השכנוע שלה, לנוכח האופן שבו מביאים אותה הפוליטיקאים שלנו לידי ביטוי.


החיים, כידוע, אינם תוצר של הגדרות תיאורטיות, אלא של אופן מימושן בפועל. מציאות שבה הפוליטיקאים מתעלמים ממושכלות ראשונים של דמוקרטיה כפי שהדגיש אותם לינקולן, ושוכחים שהם נשלחו לעבוד בשמנו ולמעננו – הנכים, הנשים המוכות, הנאנסות והחיילים – אינה מציאות המתנהלת בצורה דמוקרטית. זוהי מציאות שבה העם נשכח והפוליטיקאי פועל בעיקר למען עצמו ולמען הישרדותו הפוליטית. והוא עושה זאת ברוח האמרה "מדינאי חושב על הדורות הבאים ופוליטיקאי – על הבחירות הבאות".


פוליטיקאי ללא כאבי בטן לגורל העם אינו קשוב לבעיותיו של העם ואינו חש מחויב לפעול לפתרונן. לפיכך נשאלת השאלה האם הוא ראוי לכהן כשליח ציבור? לשמחתנו יש גם פוליטיקאים אחרים. הח"כ לשעבר אילן גילאון, שנפטר לאחרונה, היה דוגמה לפוליטיקאי שראוי לשמש מופת. למרות מוגבלותו הגופנית, הוא היה חוצה את הארץ לאורכה ולרוחבה כדי להגיע לכל אחד ואחת ולהטות אוזן קשבת לסבלותיהם. אחר כך היה משמש להם פה בכנסת ונלחם בעוז לשיפור תנאי מחייתם. אין מאבק כזה ללא כאבי בטן. את גילאון ז"ל זה לא הרתיע.


המרכז לקידום ההגינות בישראל יזם לפני כשנתיים הצעת חוק שלפיה תתווסף מילה אחת לנוסח הצהרת האמונים של חברי הכנסת. נוסחה כיום הוא: "אני מתחייב לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת". ההצעה הייתה להוסיף אחרי המילה "באמונה" את המילה "ובהגינות", כשהגינות מוגדרת כ"התייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות, מבלי לנצל חולשות או מצוקות".


על פי ההצעה, חבר הכנסת הנכנס לתפקידו אמור להצהיר עליה בפני המליאה (ובפני הציבור הישראלי), לחתום עליה בחתימת ידו ולתלות אותה מול עיניו על קיר לשכתו. הרעיון להצעה נשען על עבודתו של פרופ' דן אריאלי, המייעץ למרכז לקידום ההגינות בישראל. מחקריו הראו כי "תזכורת מוסרית", כפי שהוא מגדיר זאת, מעלה באופן משמעותי את רמת ההתנהגות ההוגנת של אדם הניצב בפני פיתויים של אינטרסים או של רווח אישי.


תזכורת מוסרית מצויה גם בתפילה הקדושה ביותר ליהדות, קריאת "שמע", בדמות מצוות המזוזות והתפילין ("וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך"). אבל כנראה שמה שטוב וראוי לאלוהים, אינו מכובד מספיק בעיני חברי הכנסת שלנו: רק 12 מהם הצהירו כי יתמכו בהצעת חוק כזאת, כלומר 10% בלבד מחברי הכנסת הסכימו לתמוך בהתחייבות לפעול בהגינות למען הציבור.


עובדה זו מסבירה כנראה את הממצא החמור שעולה מסקר אחר של המרכז לקידום ההגינות מחודש ינואר האחרון בביצוע מכון המחקר גיאוקרטוגרפיה. מהסקר עולה כי 77% מהנשאלים במדגם ארצי מייצג של הציבור בישראל סבורים שהממסד השלטוני אינו מתייחס לאזרח בכבוד ו־80% מהם קבעו שהממסד לא מתייחס אליהם בהתחשבות.



תיירות ולא אזרחות


מישהו בממסד השלטוני שכח כנראה שהעם הוא הריבון ושמוטל עליו לשרת אותו. לצערנו גם חלק מהעם נוטה לשכוח שהוא הריבון ושהוא העומד במרכז הרעיון הדמוקרטי. בתי הספר אינם מדגישים מספיק עיקרון חשוב זה במסגרת לימודי האזרחות, והתוצאה היא שאזרחים רבים תופסים את תפקידם בדמוקרטיה כביקור בקלפי אחת לכמה שנים ומסתפקים בכך.


זוהי למעשה תיירות ולא אזרחות, כי כך לא מתבטאת האחריות לגורל המדינה שלך. למרבה המזל התברכנו בעשרות אלפי מתנדבים בעלי לב חם ורגיש ומאות ארגונים של החברה האזרחית, המנסים לתת מרפא לכאבי הבטן שהותירו הפוליטיקאים בקרב הציבורים הנזקקים.


על האזרחים לפקח על משרתי הציבור, לסייע להם לבצע את תפקידם ולהזכיר להם בפני מי עליהם לתת דין וחשבון. זוהי חובה הנגזרת ממעמדנו כאזרחים, אך אין היא מסירה אחריות מן הפוליטיקאים. גם אם כמאמר הפתגם העוקצני הפוליטיקאי מתמקד במחשבות על הבחירות הבאות, עליו להבין כי תפארתו בבחירות אלה תהיה על האופן שבו שירת את הציבור ומילא את שליחותו הלאומית.


ערך ההגינות – כבוד, יושר והתחשבות בהתייחסות לזולת – נמצא דווקא בהלימה עם האינטרס האישי שלו ולא בהתנגשות איתו. ויבין זאת כל איש ציבור שיתפנה לבחון את הדברים בראייה מעט יותר רחבה.


בשבוע שבו חגגנו את חג השבועות, חג מתן תורה, ראוי שהפוליטיקאים שלנו יזכרו מהי באמת כל התורה כולה על רגל אחת, כפי שהסביר אותה בזמנו הלל הזקן לאותו רומאי שביקש להבין מה סוד כוחו של עם ישראל: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".

5 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול