ציר הרשע

מאמר מאת עו"ד אהוד פלג, פורסם במקור באתר מעריב.



לאחרונה נחרדנו מן האיומים על חייה של ראש שירותי בריאות הציבור, ד"ר שרון אלרעי-פרייס. בעת שמציינים את יום השנה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ותוהים אם למדנו את לקחיו, נאלצו להצמיד לד"ר אלרעי-פרייס מאבטח אישי שישמור עליה מפני גורל דומה.


איומים והשתלחויות אלה מצטרפים לשורה של מעשים והתבטאויות שמעכירים ומכערים את המציאות הישראלית: אוהד כדורגל שצופה במשחק של קבוצתו ומשמיע לאורך כל המשחק כינויי גנאי גסים וגזעניים כלפי שחקני הקבוצה השניה ובני משפחותיהם; פוליטיקאים ידועים הנואמים בכנסת ומשתמשים כלפי חבריהם ממפלגות אחרות בביטויים שלא מכבדים לא אותם, לא את הכנסת ובוודאי לא את מעמדם כנבחרי הציבור; מפגינים משולהבים המתעמתים עם מושאי שנאתם ברחובות הערים; "גיבורים" המסתתרים מאחורי המקלדת ושופכים דמים בארסיות לשונם; והרשימה קצרה מלהכיל.


המקרים המתוארים ועוד רבים כמותם רחוקים מרחק רב מן הנורמה הבסיסית להתנהגות בינאישית במרחב הציבורי - נורמת ההגינות: התייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות, מבלי לנצל חולשות ומצוקות.


נורמה זו עוברת כחוט השני לרוחב כל תחומי חיינו ; נורמה אחת היא למפגין המאיים, לאוהד הכדורגל המקלל ולפוליטיקאי המשתלח בגסות. כזהו גם ציר הרשע הקושר ביניהם. אין אפשרות להתייחס לעניין בשוויון נפש, כשחושבים על כך שזו דמותה החברתית של המדינה שאותה אנו משאירים לדורות הבאים, לילדינו ולנכדינו.


בשיר ידוע עומדת נציגתם של הדורות הבאים, ילדה קטנה בשמלה אדומה ושתי צמות, ושואלת אותנו : למה? למה המבוגרים מתנהגים באופן שמכין לנו, הילדים, עתיד שחור, במקום ההבטחה שהמדינה הזו נועדה להוות עבורנו? מה באמת עובר במוחם של עברייני ההגינות היוצרים עתיד שחור זה? התשובה הקצרה היא: לא הרבה... דומה כי הם לא כל כך מפעילים את מוחם. הרושם הוא שהם חיברו את שרירי גופם - שרירי הפה והלסת באלימות מילולית או שרירי ידיהם ורגליהם במקרה של אלימות פיזית, ישירות ליצריהם הגועשים: גאווה, תאווה, קנאה, שנאה פחד וכעס, וכמאמר הביטוי "קראו דרור ליצריהם". איני חותם על דיוקו המדעי של ההסבר, אולם זהו ככל הנראה ההסבר המעשי להתנהלותם.


יצר הוא דחף ראשוני טבעי של הגוף המיועד להבטיח את הישרדותו. היצר משדר לנו אותות ומידע הגורמים לנו לפעול באופן שיגן על הדבר החשוב לנו מכל - אנחנו ושרידותנו. עם זאת, אדם לא אמור לפעול רק מכוח יצריו. על היצרים יש להפעיל מנגנון עיבוד של שלוש מסננות: שכל, מוסר ושליטה (שמ"ש).ילד נתקל בשולחן, חוטף מכה, כועס על השולחן ומחזיר לו. בכך הוא חוטף כמובן מכה נוספת. בכעסו הוא שכח להפעיל את שכלו, שהיה מבהיר לו כי השולחן כלל אינו אשם במכה שחטף וכי למעשה הוא היה זה שנתקל בו. הפעלת השכל הייתה חוסכת לו את המכה השנייה.


בחור חושק במכונית יפה של חברו וגונב אותה. בקנאתו כי רבה שכח להפעיל את מסננת המוסר על פי כלל ההגינות של הלל הזקן "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". הוא לא שאל את עצמו אם היה רוצה שיגנבו לו עצמו חפץ יפה השייך לו. לו היה מציג שאלה זו כמסננת להתנהגותו, כחלק מתהליך קבלת ההחלטות שלו, היה מן הסתם מגיע למסקנה שעליו להימנע מגניבת הרכב. אדם הנמצא בתהליך מאומץ של הרזיה, חולף בקרבת מעדניה שניחוחות המאפים בה נישאים למרחוק. למרות תאוותו הגדולה הוא מצליח להבין בשכלו כי העוגה הקורצת לו מחלון הראווה תסכל את יעד הדיאטה שקבע לעצמו; אך בכך אין די: הוא לא מצליח להשליט את כח רצונו כמסננת על תאוותו, לא עומד בפיתוי וזולל את העוגה בהנאה רבה.


שלוש דוגמאות אלה ממחישות חיים הנשלטים על-ידי יצרים. מנגד, עומדת לנו אפשרות בחירה, אם רק נבחר להפעילה. יכולת הבחירה הזו נשענת על הפעלת מסננות השכל, המוסר והשליטה (שמ"ש). יכולת זו מוזנחת מאד במקומותינו בכל הנוגע להתנהלות במרחב הציבורי.

הפוליטיקאים המחרפים את חבריהם מעל דוכן הכנסת או מול המצלמות מעידים על עצמם למעשה כי הם לוקים במערכת השמ"ש, ובעצם בליקוי מאורות. כאלה הם גם בריוני המקלדת שתקפו מילולית את ד"ר אלרעי-פרייס ואיימו עליה. כך נוצרת מציאות נעדרת הגינות.


מה יגרום לעברייני ההגינות להפעיל את מסננות השמ"ש בין היצרים לבין ההתנהגות ולא לפעול מתוך אוטומטיזם? פרופסור דן אריאלי מצביע על ארבעה גורמים עיקריים המגבירים הגינות:


א. התחייבות אישית - להפוך את ההתנהגות ההוגנת לחוק אישי שאתה מחויב לו כהרגל חיים.

ב. חתימה אישית - ההתחייבות להתנהגות ההוגנת מקבלת תוקף נוסף אם אתה גם חותם עליה בחתימת ידך.

ג. תזכורת מוסרית - תזכורת לדרך ההתנהגות ההוגנת שאדם מקבל ברגע הפיתוי לנהוג על-פי יצריו .

ד. פיקוח - הגברת ההשגחה והאכיפה תוך שידור אפס סובלנות לחוסר הגינות.


המרכז לקידום ההגינות בישראל פועל לתרגם תובנות אלה לשורה של צעדים מעשיים שישפיעו על רמת ההגינות בארצנו. הוא יוזם מהלכים שיסייעו לשפר את מסננות השמ"ש – שכל, מוסר ושליטה אצל ישראלים רבים, מכל הדרגים ובכל תחומי החיים, ולהפכו למנגנון קבוע של הפעלת שיקול דעת בטרם התנהגות.


הגינות – התיחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות, מבלי לנצל חולשות ומצוקות - היא הביטוי להפעלת מסננות השמ"ש . חיזוקן של מסננות אלה בקרב הציבור ייצר לילדינו, כפי שהבטחנו, מדינה טובה יותר, המוארת בשמ"ש ההגינות.

3 צפיות0 תגובות