סרבנות פושעת

מאמר מאת עו"ד אהוד פלג, פורסם במקור באתר מעריב.


קיים איור מבריק של האמן הספרדי רמון טז'ה, המתאר את תיבת נוח המשייטת בלב המבול וכל החיות שעליה מביטות בתדהמה בנקר העוסק להנאתו בניקוב חורים בדופן התיבה. האיור משקף היטב את דברי ראש הממשלה בנט מלפני כמה ימים, לפיהם "סרבני החיסונים פוגעים בחופש של כולנו". לא רק בחופש שלנו הם פוגעים, אלא גם בחיים; ולא רק סרבני החיסונים הם הפוגעים, אלא גם סרבני המסכות וסרבני הבידוד. אבל מדוע לעצור כאן? סרבני הציות לחוקי התנועה מסכנים את כולנו בכביש; סרבני המיסים גורמים לכולנו לשלם יותר מס או לקבל פחות שירותים מהממשלה; סרבני הגיוס גורמים לכל המתגייסים לשרת תקופה יותר ארוכה; סרבני ההגינות במסחר ובעסקים גורמים לציבור כולו לשלם יותר ולא לקבל את המוצר, השירות או הזכויות המגיעים לו; ועוד הרשימה הארוכה...



הרצון החופשי של אדם החי בחברה לעשות ככל שברצונו איננו בלתי מוגבל. הוא צריך להתחשב גם ברצון החופשי ובזכויותיו של האדם החי עימו באותה החברה. מורי פרופ' זאב סגל ז"ל נהג להמחיש עיקרון זה באמצעות הסיפור הבא: עמדה קבוצת אנשים ברחוב ואחד מהם דיבר בהתלהבות בלוויית תנועות ידיים נמרצות. אחת התנועות פגעה באפו של העומד לצידו ושברה אותו. פנה הנפגע לבית המשפט ותבע מן הנואם הנלהב לשלם לו פיצויים על אפו השבור. התגונן הנואם בטיעון שיש לו חופש ביטוי. פסק אז בית המשפט: חופש הביטוי שלך נגמר במקום בו האף של חברך מתחיל.



אם לגבי אדם החי לבדו, חופש פירושו לעשות כל שברצונו, הרי אדם שחי בחברת אנשים נוספים, צריך להבין שחופש לגביו פירושו לעשות כל מה שהוא רוצה אבל מבלי לפגוע באחר. ההיגיון לכך מאוד פשוט: זכותך לחופש לא נופלת מזכותו זו של רעך, וכדי לשמור על כך ששניכם תהנו מהחופש, כל אחד מכם צריך להגביל מעט את החופש שלו באופן שלא יפגע בחופש של זולתו ובזכותו לחיים בטוחים. על כך כבר אמר הילל "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".



מי שמסרב לקבל חיסון שימנע ממנו להידבק ולהדביק אחרים במחלה הקשה, אינו שונה בהרבה ממי שמפיץ את הווירוס הקטלני בפעולה יזומה שלו; הדבר דומה למי שנוהג באופן מסוכן ובלתי מתחשב בנהגים אחרים: הוא איננו עבריין בלבד; הוא רוצח בפוטנציה וכך יש להתייחס אליו. המציאות בכביש מוכיחה שפעמים רבות מדי הרצח הזה גם מתממש.



בכביש 443, ליד יער בן שמן, תלה במשך שנים שלט עם הכיתוב "מספיק טיפש אחד כדי לשרוף יער שלם". על אותו משקל ניתן לומר על האיור של הנקר המחורר את תיבת נוח "מספיק טיפש אחד כדי להטביע את כולנו". לטעמי, טיפשותו של הנקר גדולה אפילו יותר: אם יטביע את תיבת נוח, הוא יטביע גם את עצמו. סרבן החיסון או סרבן המסכה לא רק פוגע בנו, הוא פוגע גם בעצמו. אם תתפשט המגיפה בגלל התנהגותו והתנהגות אחרים כמותו, יוחמרו ההגבלות על כלל האוכלוסייה בדיוק כמו בסבבים הקודמים של הקורונה. תנועתו תוגבל, עסקו ייפגע, השמיים ייסגרו גם עבורו לנסיעות לחו"ל והחמור מכל מבחינתו: הוא עצמו, משפחתו וידידיו עלולים אף הם להידבק וחלילה למות. אין הרבה תבונה בהתנהגות שכזו, ואולי עובדה זו, יותר מהפצרותיו של ראש הממשלה, תשכנע את הישראלי החרד לתדמיתו לנהוג באופן מתחשב; מילא להיקרא עבריין, אבל טיפש?! חלילה וחס...



בצבא נהגו לומר לנו: אם לא תהיו תלויים זה בזה, תהיו תלויים זה ליד זה. ההתחשבות באחרים, בכל תחומי חיינו, היא עניין של הגינות כלפי הזולת, אבל גם של היגיון בריא כלפי עצמך; זהו צו החיים של כולנו כחברה, אבל זהו גם האינטרס האישי של כל אחת ואחד מאיתנו.

5 צפיות0 תגובות