לעשות חשבון נכון

מאמר מאת עו"ד אהוד פלג, פורסם במקור באתר News1


נהג ממהר להגיע לפגישה וחותך נהג אחר בכביש, כי הרי "החוקים נועדו לפראיירים". הנהג האחר מתעצבן וגם הוא לא רוצה לצאת "פראייר". הוא רודף כדי לנקום ולחנך את הנהג שנהג בהפקרות. הסוף ידוע: שתי המכוניות מתנגשות קלות, עוצרות בצד, מחליפות פרטים; אולי גם מגיעה משטרה, ממלאים טפסים לחברת הביטוח, שוכרים עורכי דין ואולי גם מגיעים לבית המשפט. זה עולה להם בהרבה זמן וכסף. אגב, אם התעניינתם, הנהג החותך כמובן לא הגיע בזמן לפגישתו.


יצרן מזון הגדיל את גודל האריזות במוצר נפוץ מבלי להוסיף תכולה, והעלה בהזדמנות הזאת את המחיר תוך יצירת מצג מטעה לפיו הכמות במארז יותר גדולה. הוא התגאה בפני חבריו על התרגיל המצליח והיה בטוח שקרנו תעלה בעיניהם. עינו של צרכן ערני קלטו את ההטעיה והוא לא התעצל והגיש תביעה ייצוגית נגד היצרן. התביעה הסתיימה בפיצויים של כמה עשרות מיליונים שהיה על היצרן לשלם, בנוסף להוצאות משפט ועורכי דין וכן פגיעה בתדמיתו ובמוניטין העסקי שלו. מעניין איך יוכל להציג עצמו עכשיו בעיני חבריו כמי ש"לא יצא פראייר"...

חברת פולקסווגן שתלה במכוניותיה תוכנה שזייפה נתונים של פליטת מזהמים ושיווקה את המכוניות לציבור כידידותיות יותר לסביבה. הרמאות התגלתה ועלתה לפולקסווגן בפגיעה קשה במכירות, בירידת חדה בשווי מניותיה, בקנסות ובתביעות אזרחיות סך כל העלות לחברה נאמד בכמה עשרות מיליארדי יורו. אכן תרגיל מתוחכם המלמד כיצד להבקיע שער עצמי.

במשבר הקורונה מתעלמים לא מעט אזרחים מהנחיות הבטיחות ומצטופפים בלי מסכות במרחב הציבורי, כי החוקים כידוע נועדו ל"פראיירים". התוצאה: התפרצות מחודשת של המחלה, והחמרה של הנחיות הבטיחות על כולנו והטלת מכה נוספת על המשק, ובעיקר על המובטלים ועל בעלי העסקים שטרם התאוששו מן הגזרות של הגל הראשון. מי שלא רצה להיחשב "פראייר" התגלה בסיכומו של חשבון כ"פראייר בריבוע", כאשר שילם על כך מחירים העולים בהרבה על שווי המסכה והריחוק החברתי.

דומה שהדוגמאות מוכרות לכולנו. מה שכנראה פחות טבוע בתודעתנו הוא מחירה היקר והלא משתלם בעליל של ההתנהגות הלא הוגנת, החוזרת בדוגמאות אלה וברבות אחרות.

הלל הזקן קבע את הכלל "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".על בסיס הכלל של הלל, הגדיר המרכז לקידום ההגינות בישראל (מיק"ה) את המונח הגינות כ"התייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות". דומה שההגינות הפכה למוצר במחסור בחברה הישראלית, אבל מוצר כזה שאנחנו בכל זאת משלמים עליו, או יותר נכון על העדרו, ועוד בתוספת ריבית דריבית. מי שחושב שיחסוך לעצמו זמן וכסף וכן את מה שבעיניו הוא הנורא מכל - "החשש להיחשב פראייר", מוצא עצמו בסיכומו של חשבון משלם את כל אלה גם יחד. לכך גם צריך להוסיף רכיב עלות נוסף והוא אובדן האמון בחברה הישראלית: חוסר האמון בין אדם לאדם הגורם לחשדנות אוטומטית מפני התנהגות נצלנית של הזולת; וחוסר האמון של האזרח ברשויות, שאף הן חוטאות בחוסר הגינות בלא מעט מקרים: חוסר התחשבות בעצמאים בעת משבר הקורונה, הזנחת קשישים בבתי האבות, טיוח תחקירים בצה"ל, אי קיום החלטות להעלות את שארית הקהילה האתיופית שמשפחותיה קרועות זה שנים בין כאן לשם, הפניית עורף להתחייבויות בחירות מצד מועמדים ומפלגות ועוד. חוסר אמון זה מתורגם להתעלמות מהוראות הרשויות ואף הטלת ספק בכוחן המחייב של הנחיות אלה.


הדבר המפליא הוא שאצל עם המתהדר ברמת אינטליגנציה גבוהה (על "אור לגויים" בתחום המוסרי כלל אינני מדבר), גישה שכזו מעידה דווקא על קושי בעשיית חשבון פשוט של עלות-תועלת. למרות השיקול המנחה הרווח אצלנו, לצערנו, של אינטרסנטיות וכדאיניקיות ( בן-דוד של "לא לצאת פראייר"), שכרנו ברוב המקרים יוצא בהפסדנו והעלות היא עצומה. איזה דירקטוריון היה מאשר לחברה עסקית מאזן המבוסס על תחשיבים שכאלה?


באותה הרוח של "מה כדאי לנו", כדאי מאד להפיק ארבע מסקנות מניתוח המצב המתואר:


1. הגיע הזמן שמערכת החינוך תבין כי תפקידה הראשון הוא לעצב לנו חברה המבוססת על עקרונות ההגינות, הרבה לפני שהיא מכינה את האזרחים לעתיד למבחני הבגרות , הכנות שהשאירו אותם עם ליקוי בסיסי במיומנות עשיית חשבון נכון.


2. אדם לא חי לבד: החיים בחברה דורשים, ברוח הכלל של הלל, את אותם ההתחשבות, הכבוד והיושר שאתה דורש לעצמך. בידיך להחליט אם הכלל המנחה בישראל להתנהלות במרחב הציבורי יהיה כלל ההגינות - "חיה ותן לחיות", או "אדם לאדם זאב".


3. החיים נמשכים יותר מרגע אחד, ומשולים לבומרנג: תוצאות מעשיך חוזרות אליך – לטוב ולרע. האופן שבו תנהג היום יקבע איך ייראה המחר שלך.


4. בסיכומו של חשבון ובראייה כוללת, ההגינות משתלמת: ההגינות היא לא רק ערך ראוי ונעלה , אלא גם האינטרס האמיתי של כל אחד מאיתנו ושל כולנו כחברה. היא הבחירה הכדאית ביותר מבין החלופות.


בעשרת הדיברות כבר נאמר: "כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלוהיך נותן לך".


ברוח זו נתן להמשיך ולומר: "כבד את הזולת למען ייטיבון ימיך על האדמה אשר ה' אלוהינו נתן לנו".


זה לא רק שיעור בתורה, זהו שיעור בחשבון, והפעם לשם שינוי – בחשבון נכון.

המציאות מעמתת אותנו בכל יום עם מקרים רבים של חוסר הגינות הפוגעים באיכות החיים וגורמים נזקים ממשיים בתחומים רבים (בכביש, בחנות, בעבודה, בממשל, ואף בביטחון מדינת ישראל) הנורמה החברתית האחראית למצב זה רואה ברווח שאדם או גוף יצמיחו לעצמם את חזות הכל, וזאת על חשבון ערכים של יושר, התחשבות וחמלה, ובלא כל בושה או נקיפות מצפון! 

סינדרום ה"פראייר" ששלט במדינה לאורך עשרות שנים,יצר תחרותיות, פלגנות ומחנאות חברתית קשה יחד עם תופעות של דורסנות כלכלית ואף שחיתות פלילית. סינדרום ה"פראייר" שרמס את ערכי ההגינות בחברה הישראלית, כירסם גם באמון ההדדי וגרם לחשדנות אוטומטית מפני פעולה נצלנית של האחר. את המצב שנוצר יש לתקן על-ידי הטמעת ההגינות כערך חברתי מנחה, מאחד ומחזק.