לחופש נולדנו

מאמר מאת עו"ד אהוד פלג, מנהל המרכז לקידום ההגינות בישראל. פורסם גם במעריב.

מה קורה במדינה דמוקרטית, כאשר מי שהגיע לשלטון בדרך חוקית באמצעות בחירות, מתחיל לפעול נגד רצון הציבור והציבור מביע זאת בדרך מפורשת וברורה? תוצאות הבחירות אינן רישיון או היתר להרוס את המדינה.

פסח הוא חג היציאה מעבדות לחירות – לחופש. מהי ההגדרה של חופש? רבים ישיבו כי חופש פירושו לעשות כל שברצונך. הממשלה המכהנת הייתה מאמצת הגדרה זו בחדווה; אלא שזו בדיוק ההגדרה של הפקרות. היא מאפשרת לך לדוגמא להשליך אבנים על שכנך, או כממשלה – לקחת את כספי הציבור ולחלק אותם לכל מי שליבה חפץ (בדרך כלל לעצמה ולשותפות הקואליציוניות). הגדרת חופש במסגרות אנושיות (כמו מדינה למשל) כוללת הגבלה קטנה שנועדה להעניק חופש לכל ולא רק לחזקים היכולים לכפות את רצונם.

חופש במסגרות אנושיות פירושו לעשות כל שברצונך מבלי לפגוע בזולת. המונח "מוסר" צמח מאותן המוסרות – המגבלות - על חופש ההתנהגות שלנו. אבל כאן מגיעה השאלה הגדולה: כיצד יודעים מה פוגע בזולת?

כאיש חינוך נהגתי לבקש מילדים לנסות ולחזור שלוש פעמים במהירות על השאלה: מי קובע מה פוגע? הם היו מתבלבלים בלשונם. המבוגרים בבואם לענות על שאלה זו, מתבלבלים בתשובותיהם. התשובה הנכונה היא שארבעה גורמים קובעים מה פוגע בזולת: אני – מה ששנוא עלי לא אעשה לאחר; הזולת – גם אם זה לא שנוא עליי, הרי לכל אחד יש רגישויות משלו; החברה – באמצעות מוסכמות חברתיות לגבי אופן ההתנהגות הנאות, הקרויות לעיתים גם נימוסים והליכות; ולבסוף החוק –סוגי התנהגות שלגביהם החברה לא הסתפקה בלציין שאינם מקובלים, אלא אסרה אותם במפורש באמצעות חוק שהמפר אותו גם נענש. לפני בחירה בדרך התנהגות מסוימת, יש לבדוק עם עצמנו שאותה התנהגות אינה פוגעת באחר כלשהו, לפי ארבעת שלבי הבדיקה שתוארו.

המרכז לקידום ההגינות בישראל הציע מצפן מוסרי פשוט לבחירת דרך ההתנהגות הראויה: הגינות – התייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות, מבלי לנצל חולשות או מצוקות.

השאלה "מי קובע מה פוגע?" יכולה היום להישאל על המתח שנוצר בין העם בישראל לבין ממשלתו, ואז יש להוסיף לתשובה מרכיב נוסף: רצון העם. הממשלה בדמוקרטיה שולטת מכוח רצון העם – "ממשל של העם, על ידי העם למען העם" כינה זאת נשיא ארה"ב אברהם לינקולן. בדמוקרטיה ליברלית ההגבלות על חופש ההתנהגות של הממשל המבטיחות שרצון העם הוא שינחה את פעולת הממשל, נקראות גם בלמים ואיזונים, ואלה באים לידי ביטוי על ידי שמירה על עיקרון הפרדת רשויות, קיומם של שומרי סף, תקשורת חופשית, והגנה על זכויות הפרט.

ראש הממשלה מאשים כיום את מרבית הציבור בישראל בעיוות רצון העם. לא יאומן: העם מעוות את רצון העם(!).כנראה התשובה על השאלה "מי קובע מה פוגע?" התבלבלה גם אצל ראש הממשלה. אתה עובד אצל העם, אדוני ראש הממשלה, ואם תיצמד לקרנות המזבח של תוצאות הבחירות הקודמות ותטען שהעם נתן לך בקלפי את קולו, נשאל מיד אם היית מעז ללכת לבחירות גם היום.

ממצאי הסקר של המרכז לקידום ההגינות מאמצע חודש מרץ השנה על מדגם ארצי מייצג של למעלה מאלף איש, העלו כי 70% מהציבור סבורים כי הממשלה מעדיפה אינטרסים פוליטיים על פני טובת המדינה, ואפילו 56% מאלה שהצביעו עבור ראש הממשלה בבחירות האחרונות הודיעו כי הם שוקלים לשנות את הצבעתם.

מה באמת קורה במדינה דמוקרטית, כאשר מי שהגיע לשלטון בדרך חוקית באמצעות בחירות, מתחיל לפעול נגד רצון הציבור והציבור מביע זאת בדרך מפורשת וברורה?

לשיטת המשטר שלנו אין תשובה על כך. הרי לא ניתן לקיים בחירות בכל פעם שהציבור לא מרוצה מממשלתו. מצד שני - תוצאות הבחירות אינן רישיון או היתר להרוס את המדינה, להרוס את שיטת המשטר, ולפעול נגד יסודות הדמוקרטיה - להשליט את הממשלה לא רק על הכנסת אלא גם על בתי המשפט, על שומרי הסף ועל התקשורת. זוהי למעשה הפיכה על ידי השלטון, ולכך לא קיבלת מנדט אדוני ראש הממשלה!

אמת, משאל-עם הוא כלי שאינו נטול בעיות, לדוגמה באילו מקרים נדרשים לו, ומיהו שמנסח את השאלות שתשאלנה. אך במציאות הנוכחית קולו של העם אינו נחשב כלל בעיני השלטון. ואין המדובר רק בקולם של החטופים, קולן של משפחות החטופים, קולם של המילואימניקים, קולם של בעלי העסקים שנפגעו. אין המדובר רק בקולם של הישובים שפונו וששיקומם מתעכב, או בקולם של המגזרים החלשים; אלא העם כולו מדבר אל הקיר בפנותו לממשלה. כשקול העם הופך לקול קורא במדבר, והשלטון מתעלם ממנו ועושה כרצונו, קשה לומר שאנו חיים במדינה חופשית. במצב כזה משאל עם או בחירות חדשות הם כורח המציאות. ראש הממשלה מסרב לקיימן כי הוא מפחד מן התוצאות. גם לו יש סקרים והם מראים לו בדיוק את מצבו, והוא נאחז בקרנות המזבח ומסרב לפנות את מקומו. החשש הוא כי זה גם הגורם העומד מאחרי התנהלותו והחלטותיו בנוגע לניהול המדינה במלחמה. נכון, מנהיג צריך להוביל לא לפי סקרים; אבל מנהיג בדמוקרטיה צריך להוביל את עמו להגשים את המטרות המיטיבות עם העם ולא את המטרות המיטיבות עם המנהיג בלבד.

ראש הממשלה למד יפה את משנתו של אחד משריו – כוח, כבוד, כסף; לא הייתי מתפלא גם לו היה מצטט את ראש ממשלת בריטניה ווינסטון צ'רצ'יל שהבטיח לעמו "דם, יזע ודמעות", אבל צ'רצ'יל לא התכוון שהעם יגיר אותם למען מטרות המנהיג אלא למען הצלת הממלכה. החוק אמנם קובע קיומן של בחירות בישראל רק אחת לארבע שנים, אך בארבע שנים אפשר להרוס מדינה.

בשלטון המקומי קובע סעיף 134 לפקודת העיריות את סמכות שר הפנים למנות ועדה קרואה לרשות מקומית שהמוביל אותה אינו ממלא כראוי לדעת השר את התפקידים שהוטלו עליו. בשלטון הממלכתי – מעל רוה"מ ניצב העם. והעם כאמור הביע את אי האמון הציבורי שלו בממשלה ורק משום שאי האמון הובע שלא באמצעות בחירות, השלטון מסרב להכיר בו. זהו מצב נפיץ ומסוכן בכל עת, ובוודאי במהלך מלחמה פעילה. מוועדת חקירה ראש הממשלה נרתע, ממשפטו הוא מבועת; משותפיו לקואליציה הוא מאוים; ומעמו הוא מתעלם; אכן מנהיג למופת.

הסכנה הברורה והמיידית היא הגעה למשבר חוקתי ישיר ולהסלמת ההתנגשויות ברחובות, שעוצמת החיכוך בהן עלולה לייצר את הגיצים שיובילו להתפוצצות. בשבעה לאוקטובר גילינו (פעם נוספת) את מחיר ההתעלמות מסכנה פוטנציאלית.

מה ניתן לעשות כדי למנוע את ההתפוצצות?

מוקד ההתנגשות כרגע הוא כוונתה של הממשלה להמשיך להוביל את הרפורמה המשטרית ונחישותם של ציבורים רחבים וכן של שומרי הסף למנוע זאת.

בעימות חוקתי כזה ישנם שלושה מקורות סמכות:

השלטון - באמצעות הממשלה שנבחרה כחוק (הכנסת נותרה מנוטרלת בשיטת המשטר הנוכחית כעושת-דברה של הממשלה).

שומרי הסף - היועצת המשפטית לממשלה ובג"ץ העומדים על פי חוק על משמר שלטון החוק .

רצון העם - שהוא הבסיס לקיום וללגיטימיות של השלטון .

המשך הקונפליקט בשיטה של מאבק כיפופי ידיים, עלול כאמור להביא לכך שהוא לא ייגמר רק בידיים...

אולי כדאי לבחון גישה שעשויה להתקבל על ידי נציגי שלושת מקורות הסמכות: על פי גישה זו מדינת ישראל תקיים משאל עם בשאלת כינוסה של אסיפה מכוננת לצורך גיבוש חוקה. בחוקה ייקבעו גם סדרי השלטון בישראל והיחסים בין הרשויות. אסיפה מכוננת כזו הייתה כזכור גם מצוותה של מגילת העצמאות, מצווה שטרם קוימה עד עצם היום הזה. שיקולים פוליטיים שונים גרמו להתחמקות מתמשכת מקיום חובה זו ואנחנו משלמים היום את מחיר ההתחמקות. האספה המכוננת תורכב מנציגי הציבור הרחב ולא רק מפוליטיקאים, היא תתנהל באופן הוגן מתוך כבוד, יושר והתחשבות הדדיים, ויחתרו להגיע בה להסכמות רחבות כיאה להסדרים מכוננים לשנים רבות קדימה.

משאל העם לא יעסוק בשאלת החלפת הממשלה אלא רק בשאלת כינוסה של האספה המכוננת, כך שהשלטון לא אמור להרגיש מאוים ממנו. הקואליציה והאופוזיציה יחתמו על הסכם לקיום משאל עם ולהקמת ועדה לניסוח השאלה שתעמוד במרכזו.

הסינים מרכיבים את המילה משבר מצירוף המילים סכנה והזדמנות; אולי במשבר החוקתי שבו אנו נמצאים טמונה ההזדמנות שרבים מייחלים לה להשיב את האחדות והסולידריות למדינה הזקוקה להם נואשות בשעה קשה זו.

בפתחו של חג החירות ניתן גם להוסיף שבפתרון משאל העם והאספה המכוננת טמונה גם ההזדמנות של העם לתת ביטוי לחירותו – ולזכותו - לעצב את סדרי השלטון בארצו.