להביט בעצמנו במראה

עודכן: 23 במרץ

מאמר מאת עו"ד אהוד פלג, פורסם גם באתר Ynet.


במערכון הידוע של גדי יגיל מתלונן אחד המתרחצים בבריכה ציבורית בפני המציל על מתרחץ אחר שמשתין במים. עונה לו המציל: אבל כולם משתינים במים... משיב המתלונן: כן, אבל הוא עושה את זה מהמקפצה! אם נבחן את תוצאות הסקר האחרון של המרכז לקידום ההגינות בישראל בביצוע מכון המחקר גיאוקרטוגרפיה, נגלה שלא אדם אחד בלבד, אלא הורים רבים לילדים בישראל בגיל גן ובי"ס עושים זאת מהמקפצה. הסקר בחן את מידת הציות הנתפסת למתווה החינוך החדש שעל פיו הורים צריכים לבצע לילדיהם בכל יום א' ויום ד' בדיקת קורונה ביתית ולדווח על התוצאות לפורטל משרד החינוך, ורק דיווח על תוצאה שלילית מאפשרת לשלוח את הילדים לגן או לבית הספר.


הממצאים העגומים מגלים כי רוב גדול של ההורים סבור כי למעלה מרבע מההורים לא ידווחו אמת בפורטל : או שידווחו על תוצאה שלילית למרות שכלל לא ביצעו בדיקה(70 אחוזים סבורים כך) או שידווחו על תוצאה שלילית למרות שהתוצאה יצאה חיובית(50 אחוזים סבורים כך) כדי שלא יצטרכו להשאיר את הילד בבית. מה משמעות הדבר? הורים מוכנים לשלוח את ילדיהם כשהם חולים לגן או לבית הספר ובכך לגרום להדבקת מורים ותלמידים ולהתפשטות המגיפה בארץ.


איני מדבר כלל על חוסר האחריות השערורייתי לשלומם של ילדיהם הפרטיים, אלא על ההפקרות שבה הם מרשים לעצמם להתנהל בשולחם פצצה מתקתקת למוסדות החינוך תוך גילוי אדישות לסכנת הפצת המחלה, והכל כביכול למען האינטרס האישי שלהם שלא להיות מרותקים לבית עם הילדים. ממש "כל ישראל ערבין זה לזה". (אגב, מדוע זה רק "כביכול" האינטרס שלהם – על כך מיד).


אולי לא צריך להתפלא על הממצאים שתואמים להפליא את אלה של סקר קודם שערך המרכז לקידום ההגינות בישראל ושמראים כי לדעת 70% מהציבור אין התייחסות של כבוד לזולת, יושר והתחשבות - מרכיביה של הגדרת ההגינות - ביחסים בין אדם לחברו בחברה הישראלית. הציון הכולל באותו הסקר שניתן לרמת ההגינות בישראל הוא נכשל (1 עד 5 מתוך 10 לדעת 55% מהנשאלים).


בחזרה לשאלה של האינטרס "לכאורה" של ההורים שנוהגים כך: ראשית נוהג מגונה הוא לפגוע בזולתך לטובת האינטרס הפרטי שלך; חברה חפצת חיים (תרתי משמע במקרה הזה) לא יכולה להתיר זאת, משום שאדם לא חי לבד וזכותו של הזולת לחיים ולחופש אינה פחותה מזו שלך. בהתאם, חופש ההתנהגות של כל אחד צריך להיות מוגבל באופן שיכבד חופש זה אצל זולתו ולא יפגע בו, וכך יתאפשר לשניהם לחיות זה בצד זה. אך גם לשיטתו של האדם הנוהג באנוכיות ובדורסנות כדי לשרת את האינטרס שלו, לא מבטאת התנהגותו זו תבונה יתרה:


החיים הם יותר מרגע אחד; תוצאות מעשיו של אדם יחזרו לפגוע בו כמעין בומרנג, אם על דרך של גינוי וענישה חברתית (לעיתים גם משפטית) ואם על דרך של היפגעות מאימוץ נורמת ההתנהגות שביטא על-ידי אחרים, כשהפעם הוא בצד הנפגע.


נאמר במקורותינו "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא" ואני מוסיף: "כל הפוגע בנפש אחת כאילו פגע בעולם מלא", כי אחרים ינהגו אף הם על פי נורמת ההתנהגות הקלוקלת ונקבל פיגוע רב נפגעים. האדם במעשיו יוצר או מחזק נורמה של התנהגות כאילו אמר "במקום הזה ובמצב הזה כך נוהגים". עליו לשאול את עצמו, בטרם יבחר כיצד לנהוג, אם יסכים שההתנהגות שהוא מבטא תאומץ על ידי אחרים בהתנהגותם כלפיו וכלפי יקיריו. זהו הכלל הקרוי הציווי המוסרי הקטגורי של קאנט: "הווי נוהג כאילו מעשיך יהיו לחוק כללי", או הכלל הידוע של הלל הזקן "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך".


המרכז לקידום ההגינות בישראל מגדיר זאת בפשטות ככלל ההגינות: "התייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות, מבלי לנצל חולשות או מצוקות". זהו גם כלל הזהב להתנהגות במסגרת אנושית. קל להמחיש את אפקט הבומרנג בהתנהגותם של רמאי הדיווחים מקרב ההורים: שליחת ילדים מפיצי מחלה למערכות החינוך תחיש ותרחיב את התפשטות המגיפה ותגרור מחדש צעדים קשים של הממשלה לבלימת התחלואה. עסקים יסבלו, השמיים ייסגרו, אנשים יפוטרו ואולי נחזור שוב לתקופות של סגרים; וכלל לא הזכרנו עדיין את המחיר הבריאותי ואולי אף את אובדן החיים שיזניקו את מספרי המתים מהקורונה הרבה מעבר למספר 9000 שבו אנו עומדים כיום. במה בדיוק הועילו לעצמם הרמאים? ספק רב אם החשבון הכולל הוא לטובתם, אבל הבעיה היא שאת המחיר כולנו משלמים.


ראוי לעסוק בממצא נוסף העולה מסקר המרכז לקידום ההגינות: מרבית ההורים מעידים על עצמם שהם לא נוהגים לרמות (95%), בניגוד לרבע מההורים לדעתם שכן נוהגים לרמות. השוואת הנתונים מעלה תמיהה: אם כמעט 100% של ההורים אינם נוהגים לרמות, כיצד יתכן שלמעלה מרבע מההורים דווקא מרמים? האם כולם כיוונו בתשובותיהם לאותו הרמאי ממש, ומאחר ש"כל ישראל חברים" כולם גם יודעים מי הוא? אם כך הדבר, המדובר ללא ספק באדם המקושר ביותר בישראל.


כנראה ההסבר לממצאים שלא כל כך מתיישבים אלה עם אלה הוא מעט שונה ומעיד על תופעה מגונה הרווחת בקרבנו: התפיסה לפיה "אני בסדר; מי שלא בסדר זה אתה". הבעיה לעולם איננה בי אלא בזולתי. אנו ממהרים לגנות את זולתנו על התנהגותו הפוגענית אך פחות רגישים לפגיעה שאנו מסבים לאחרים בהתנהגותנו שלנו. הגיע הזמן להביט בעצמנו במראה: ההכרה בחוסר הרגישות העצמי שלי להתנהגות לא הוגנת מצידי, היא אולי הצעד הראשון למאבק בחוסר ההגינות בישראל. הדיבר הראשון של תנועת "הצופים" הוא "דברו אמת". כדאי שהציבור הישראלי כולו יאמץ דיבר זה כחלק מתרבות ההגינות – כבוד, יושר והתחשבות - שאנו מבקשים להטמיע בישראל. אפשרות זו רצויה בהרבה מן האפשרות האחרת, והיא להמשיך ולצפות בתופעת הרמאות מכתיבה כאן את חיינו... ואת מותנו.

9 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול