המשבר הכלכלי | ענת לב־אדלר

באדיבות ידיעות אחרונות (פורסם ביום 29.3.2020 במדור דעות)

ותודה לענת לב-אדלר.



להנשים את המשק


שארית המזומנים בכיסיהם של העצמאים ובעלי העסקים מגרדת בימים אלה את האפס מלמטה, ובמקום לשיר מהמרפסות, ישראלים רבים חושבים לקפוץ מהן.

ולכן למרות המשבר הבריאותי הכאוטי, קריטי לזכור שלא רק את חולי הקורונה יש למהר ולהנשים. גם את המשק הישראלי יש לחבר בבהילות למכונת הנשמה.

40% מהעצמאים במשק כבר הכריזו כי לא ישרדו את משבר הקורונה, אבל במקום לזרוק להם חבל הצלה חזק ומיידי, באוצר ממלמלים מתחת למסכה שהם מגבשים תוכנית סיוע, ועושים זאת בדרך גמלונית, מבולבלת ובעיקר איטית מדי.


כבר יותר מדי ימים שראש הממשלה ויועציו מתדיינים ומתעמתים עם אנשי האוצר במטרה לגבש רשימת הצעות שאמורה לענות על הצורך המיידי של העצמאים ובעלי עסקים במזומנים להישרדות. אתמול כבר נשמעו ההצעות נדיבות יותר, אבל יש לזכור שצריך לפעול באופן מיידי, ולהוציא כבר לדרך תוכנית ישימה שתתחיל לפעול עוד לפני הפסח.


בינתיים, מה שהוסכם עליו זה שעצמאים יוכלו למשוך כספים מקרנות ההשתלמות ומקופת הגמל ללא קנס, ושחלק יקבלו מענק של אלפי שקלים בודדים. באמ'שלכם? זה הסיוע שהגיתם עד כה עבור מיליוני אזרחים שעד לפני שבועיים ניהלו עסקים "חיים" שפרנסו את עובדיהם ואת משפחותיהם? אנשים יצרנים שהזיזו את גלגלי המשק ובן לילה התרסקו לתהום והפכו לחסרי ביטחון כלכלי וקיומי, עם אפס יכולת להביט קדימה?


הרי כשהקורונה תחלוף מהעולם – והיא תחלוף – נצא ממערת העטלפים של ההסגר, נפתח רובנו את הארנקים ונגלה שחוץ מאשר להמשיך לקנות מצרכי יסוד במכולת, אנחנו לא יכולים לקנות כלום. ומה יהיה אז? חבל ההצלה הנרפה שלכם יהפוך עבור רבים מאיתנו לחבל תלייה.

כמה לא מפתיע לגלות שיש לא מעט מדינות במערב שגילו אחריות ונחישות ופעלו באופן מיידי כדי להציב עזרה ותנאים לבעלי העסקים והעצמאים: החל מארצות הברית האולטרא־קפיטליסטית שמעניקה תמיכה רחבה פי כמה וכמה מהתמיכה המעורפלת והכחושה שמוצעת כרגע בישראל, דרך קנדה, דנמרק, צרפת, ספרד ואחרות – שמכניסות את היד לכיס ומעניקות סיוע רחב שמאפשר לא רק אורך נשימה, אלא גם את האמון ההדדי בחלוף הקורונה. ואם זה לא מספיק, אז גם ערים בעולם מתגייסות לעמוד בקו הראשון של הסיוע. בוקר טוב גם לקורא רון חולדאי וחבריך ראשי הערים, בעיצומה של הקורונה אולי תורידו את הארנונה לעסקים על חשבון אירועי יום העצמאות שלא יתקיימו.


חברי הכנסת והממשלה ונושאי המשרות הבכירות במגזר הציבורי – שחלק מעובדיו כמו גם פלח נכבד מהשכירים מחול"תים - גלו מנהיגות וקצצו את שכרכם (ומי שכבר קיצצו - שאפו!). בכך, לא רק שתעניקו דוגמה אישית אלא ממש תתרמו בפועל להעברת הכספים הללו לטובת צרכים דחופים מאוד, כמו למשל מימון ציוד רפואי בבתי החולים, זירוז מערך הבדיקות לחולי קורונה, או סיוע להורים לילדים עם צרכים מיוחדים במציאות המאתגרת הזו, ועוד.


הרי זהו בדיוק הזמן להשבת האמון במערכת ולפריסה של רשת הערבות ההדדית. נכון, זהו ביטוי שיש בו מן הפומפוזיות, אבל דווקא בעתות משבר הוא זה שפורט למעות קטנות של חמלה ותקווה את יכולתנו כעם וכיחידים לעמוד בפרץ.

המציאות מעמתת אותנו בכל יום עם מקרים רבים של חוסר הגינות הפוגעים באיכות החיים וגורמים נזקים ממשיים בתחומים רבים (בכביש, בחנות, בעבודה, בממשל, ואף בביטחון מדינת ישראל) הנורמה החברתית האחראית למצב זה רואה ברווח שאדם או גוף יצמיחו לעצמם את חזות הכל, וזאת על חשבון ערכים של יושר, התחשבות וחמלה, ובלא כל בושה או נקיפות מצפון! 

סינדרום ה"פראייר" ששלט במדינה לאורך עשרות שנים,יצר תחרותיות, פלגנות ומחנאות חברתית קשה יחד עם תופעות של דורסנות כלכלית ואף שחיתות פלילית. סינדרום ה"פראייר" שרמס את ערכי ההגינות בחברה הישראלית, כירסם גם באמון ההדדי וגרם לחשדנות אוטומטית מפני פעולה נצלנית של האחר. את המצב שנוצר יש לתקן על-ידי הטמעת ההגינות כערך חברתי מנחה, מאחד ומחזק.