• מערכת מיק"ה

בית הספר והמציאות הישראלית

מכתב גלוי למנהלי בתי- הספר, מאת עו"ד אהוד פלג


פורסם גם באתר זמן ישראל


לו בוגר בית ספרכם היה משתמט משירות בצה"ל, האם הייתם חשים תחושת כישלון? בפתחה של שנת-הלימודים, שאלה זו עשויה לחדד יותר את הקשר בין הנעשה בבית-הספר ובין הנעשה במדינה.

מערכת החינוך אמורה לחנך, כלומר לבצע מהלך שבין היתר אמור היה לגרום לאותו הבוגר לנהוג אחרת. מה הוא אותו המהלך?

התנהגות מודעת היא פרי של החלטה, וזו - תוצר של תהליך קבלת החלטות.

אם כן, מערכת החינוך אמורה להתמקד בהקניית מיומנויות לתלמידים לבצע באופן נכון תהליכי קבלת החלטות. מיומנויות אלה כוללות הקניית ידע ויכולת התמצאות במקורות מידע- כדי להניח תשתית נתונים שלמה ונכונה ככל האפשר, פיתוח כישורי חשיבה והיסק- כדי להבין את משמעות הנתונים האלה, טיפוח יכולת ביטוי בכתב ובעל-פה- כדי לערוך את הנתונים לקראת החלטה וכדי לנהל את התהליך כולו ביחד עם אנשים נוספים. כל זאת משתדלת היום המערכת לעשות במקצועות הלימוד השונים, והיא מודדת את הצלחתה, בסופו של דבר, במבחני הבגרות. אולם האם די בכך?


אם לשפוט על-פי פניה של החברה הישראלית המשתקפות אלינו בכל יום מן הרחוב, מן הממסד ומן התקשורת- הרי שהמצב רחוק מלהיות משביע רצון: תופעות התנהגותיות לקויות מושלות בכפה - סך כל התנהגויותיהם של אנשים רבים.

כבר מצאנו שהתנהגות היא תוצר של החלטה. מדוע, אם כן, כל כך הרבה אנשים לוקים ביכולתם לבצע תהליך קבלת החלטות שתוצאתו מציאות חברתית והתנהגותית טובה יותר?

בשאלה זו טמון, ללא ספק, אתגר מן המעלה הראשונה למנהלים ומחנכים. התנאי ליכולת התמודדות עם אתגר זה הוא ההבנה שהחינוך אינו נעשה מעצמו. הוא איננו תוצאה השראתית מעצם הנוכחות בין כתלי בית-הספר או אפילו מלימוד חומר אינפורמטיבי במקצועות השונים.


בהקניית השכלה בלבד אין די כדי לגשר על הפערים בעם, על חילוקי הדעות, וכדי למנוע חלילה את הרצח הפוליטי הבא. דומה כי באופן הכשרת אזרחי המחר כיצד לקבל את החלטותיהם, לא מודגש מרכיב מאוד חשוב: מרכיב ההגינות – כבוד, יושר והתחשבות בהתייחסות לזולת.


תהליך קבלת החלטות המתבצע בלא שילוב הגינות מוליד התנהגות אנוכית, פוגעת, ומנוכרת לעובדה כי חברה אנושית מורכבת מבני אדם רבים ושונים שחייבים להתחשב אלה באלה, כדי לדור בכפיפה אחת.


אותה התחשבות בזולת התגבשה לשפה של ערכים- קודים התנהגותיים קולקטיביים, המבטיחים את יכולת הקיום של החברה.


כאשר אדם מגבש את החלטתו לגבי עמדה או התנהגות, עליו לקחת בחשבון גם את השלכתה על רגישויות של האנשים מסביבו ולהתחשב בהן ובערכים של החברה שבה הוא חי.

מצפן ההכרעה בהתנהגות חברתית צריך לבוא לידי ביטוי בשאלה: האם התנהגותי או עמדתי מבטאות נורמה של התנהגות על-פיה הייתי רוצה לראות את כולם מתנהגים? לו אותו בוגר משתמט היה שואל עצמו לפני קבלת ההחלטה, האם היה רוצה לחיות בחברה בה הנורמה היא התחמקות ממילוי חובות לכלל, ובייחוד חובות שנקבעו בחוק, אולי היה מגיע להכרעה שונה.


ההגינות – ההתחשבות בזולת ובערכים - היא השפה המשותפת של אזרחים בחברה דמוקרטית.

שפה משותפת זו צריכה להילמד במערכת החינוך בצורה מתוכננת ושיטתית. אין די באמירה כללית המדגישה את חשיבותם של ערכים והנוטה לעיתים קרובות להסתכם באוסף של קלישאות וסיסמאות, אשר התלמידים לא כל כך יודעי מה עושים איתן. גם בתי-ספר המייחסים חשיבות ל"חינוך ערכי", לא תמיד יודעים כיצד לחדד לתלמידים את הקשר בין קבלת החלטות לבין מקומם של הערכים בתהליך. האמירה "כל בית-ספר הוא בית חינוך וכל מורה הוא מחנך" יכולה להפוך מקלישאה לממשות. זה תלוי במידה רבה במנהלים.


המדד להערכת בית-ספר איננו רק ברמת ציוני הבגרות של תלמידיו, אלא גם בשאלה אילו בני אדם ואילו אזרחים יצאו ממנו. על-פי מדד זה תעמדו למבחן ההיסטוריה הישראלית המתהווה. זוהי אחריותכם וזהו האתגר האמיתי שלכם. זו יכולה גם להיות תרומתכם הגדולה לשיפור המציאות החברתית בישראל.

כולנו מקווים ומייחלים להצלחתכם.


בברכת שנה טובה והוגנת, אהוד פלג

המציאות מעמתת אותנו בכל יום עם מקרים רבים של חוסר הגינות הפוגעים באיכות החיים וגורמים נזקים ממשיים בתחומים רבים (בכביש, בחנות, בעבודה, בממשל, ואף בביטחון מדינת ישראל) הנורמה החברתית האחראית למצב זה רואה ברווח שאדם או גוף יצמיחו לעצמם את חזות הכל, וזאת על חשבון ערכים של יושר, התחשבות וחמלה, ובלא כל בושה או נקיפות מצפון! 

סינדרום ה"פראייר" ששלט במדינה לאורך עשרות שנים,יצר תחרותיות, פלגנות ומחנאות חברתית קשה יחד עם תופעות של דורסנות כלכלית ואף שחיתות פלילית. סינדרום ה"פראייר" שרמס את ערכי ההגינות בחברה הישראלית, כירסם גם באמון ההדדי וגרם לחשדנות אוטומטית מפני פעולה נצלנית של האחר. את המצב שנוצר יש לתקן על-ידי הטמעת ההגינות כערך חברתי מנחה, מאחד ומחזק.