מאמר מאת עו"ד אהוד פלג, מנהל המרכז לקידום ההגינות בישראל. פורסם במקור במעריב.
שילוב של ערכי הגינות בתהליכי קבלת ההחלטות ובהצבעות הפוליטיות שלנו עשוי להעמיד לנו מנהיגים ואנשי ציבור איכותיים יותר.
מספרים על אישה פולניה שהיא מתעוררת בכל בוקר, מסתכלת במראה ואומרת: "מגיע לו!". כשאני צופה בחדשות בטלוויזיה, בעיקר בעת שהן מסקרות את כנסת ישראל, אני שואל את עצמי לא פעם אם זה מגיע לי. האם כל עם מקבל את המנהיגים שהוא ראוי להם?
ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון מצוטט לא פעם באמירתו הידועה "תדע כל אם עבריה כי הפקידה את גורל בניה בידי מפקדים הראויים לכך". חבל שבן גוריון לא המשיך ואמר "...ובידי מנהיגים הראויים לכך".
יש מדינות שבהן העם נושא את מנהיגיו על כפיים ומתייחס אליהם באהבה ובכבוד. בישראל של היום בוודאי לא זה המצב. די במבט מהיר אחד אל עבר האנשים המופקדים על ניהול חיינו, כדי להבין מדוע. במבט השני ההבנה כבר מתחלפת בחוסר הבנה כיצד הגיעו אנשים אלה לאן שהגיעו, לאור האישיות, התבונה והמוסריות שהם מפגינים. האם הם מייצגים את המיטב שיש למדינה שלנו להציע?
נראה שהמנגנון שבאמצעותו בוחרת ישראל את הנהגתה הוא לקוי, או שחלק מאזרחי ישראל הפעילו שיקול דעת לקוי לגבי בחירת חלק מהאנשים להנהגה. ייתכן כי שתי האפשרויות גם יחד נכונות. על הראשונה אחראית שיטת המשטר ובמסגרתה גם שיטת הבחירות שלנו, ובכך עוסקים הרבה לאחרונה. השנייה מושפעת מן האופן שבו אנו האזרחים מקבלים החלטות ומבצעים את בחירותינו, ובכך כמעט ולא עוסקים.
הוגה הדעות הבריטי ג'ורג' וולס אמר כי "התפתחות החברה האנושית היא מרוץ בין השכלה ובין קטסטרופה". נזכרתי בכך כשראיתי את שר החינוך מתפקד כמעודדת באולם שבו מתנהל משפט נתניהו, בעוד מבחני התימס הבינלאומיים במדעים ובמתמטיקה, שעליהן אחראית המערכת שהוא עומד בראשה, מצביעים על הדרדרות חדה של ישראל ביחס למבחנים משנת 2019.
הנשיא האמריקאי תיאודור רוזוולט סיפק לנו סיבה נוספת לטיב שיקול הדעת המתגלה בתהליך קבלת ההחלטות, באמירתו: "השכלה ללא ערכים היא פצצת הזמן של חברת המחר". באותה הרוח ניתן להוסיף "נבערות גם השכלתית וגם ערכית, היא פצצת הזמן של החברה העכשווית".
כעורך-דין הגעתי לפני שנים למסקנה כי "משפטים מתחילים במקום שבו נגמר החינוך". לאור זאת מצאתי צורך לסייע בעיצוב מקצוע שהיה מוזנח מאוד במערכת החינוך: חינוך ערכי. תפקידו של החינוך הערכי להקנות לתלמידים כלים ומיומנויות לגיבוש ערכיהם ולשילוב ערכים בתהליכי קבלת החלטות במקום לבססן על חשיבה אנוכית לטווח קצר. מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית - הכיר בחשיבות הנושא ובשלב מסוים הקמתי וניהלתי במסגרתו את היחידה לאקטואליה ולחשיבה ערכית. ביחידה פיתחנו שיטות ללימוד תהליכי קבלת החלטות משולבי ערכים.
מנהל ההדרכה ביחידה היה איש חינוך ותיק בשם מוליק בר מקיבוץ עינת. מוליק היה גם מתנדב רב פעלים, וביחד עם לאה אשתו חינך את ילדיו ברוח ההתנדבות והנתינה לזולת. בהמשך לחינוך שקיבל בבית, פנה דרור בנם, שהיה מדריך קראטה, ואימן בהתנדבות בני נוער בעלי צרכים מיוחדים. במבצע "חומת מגן" קיבלו לאה ומוליק בשורה מרה על נפילתו של דרור כשפיקד על מחלקתו בקרב הקשה בג'נין. בהספד שנשא בלוויה של בנו, הודיע מוליק שהוא מוסיף לשמו את צירוף האותיות א.ש.ד. - אבא של דרור. זמן לא רב לאחר מכן נפטר מוליק משברון לב. לזכר דמויות המופת של האב והבן גיבשתי פרויקט חינוכי בשם א.ש.ד.- אנשים שהם דוגמה. הרעיון לפרויקט נולד בעקבות תופעת ההערצה הגובלת בסגידה שגיליתי אצל בני נוער רבים כלפי דמויות של ידוענים ושל כוכבי רשת, שלא כל כך ברור מה היה להם להציע כדמויות מופת. הפרויקט עסק בקריטריונים שבזכותם ראוי אדם להערכה.
בשירה "לכל איש יש שם" התבססה המשוררת זלדה על מאמר חז"ל במדרש תנחומא:" שלושה שמות נקראו לו לאדם; אחד מה שקוראים לו אביו ואמו; ואחד מה שקוראין לו בני אדם; ואחד מה שקונה הוא לעצמו; טוב מכולם מה שקונה הוא לעצמו". ואכן מעשיו והתנהגותו של אדם הם אלה הצריכים להיבחן כאשר אנו באים לקבוע את יחסנו אליו. במהלך פיתוח פרויקט א.ש.ד. התעוררה אצלנו השאלה כיצד יש לנהוג באדם שראוי להערכה בפן אחד של אישיותו או פועלו אך ראוי לגנאי בגלל התנהגות או מעשים שליליים שביצע. מסקנתנו הייתה כי יש להעריך ואולי אף לאמץ את הטוב שמייצג אותו האדם, אך יש להסתייג מהתנהגות בלתי נאותה שלו. בכל מקרה אין להעריץ אדם הערצה עיוורת, כי בהיותו בשר ודם האדם לעולם אינו יצור מושלם.
הכלל הבסיסי בהתנהלות של בני אדם בחברה האנושית, כלל ההגינות, הוא גם מצפן ההתנהגות הראוי, וגם מדד חשוב בקביעת היחס לאנשים אחרים. ההגינות - התייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות, מבלי לנצל חולשות או מצוקות - צריכה להיות גם מדד ההערכה שבו נבחנים אנשי ציבור ופוליטיקאים.
תורת המידות היא השם האחר לתורת המוסר. המונח "מוסר" בא מ"מוסרות" - אמצעי שרוכב או נוהג הסוס משתמש בו כדי להגביל את חופש התנהגותו. המוסר מורה לנו באיזו מידה נוכל להפעיל את חופש ההתנהגות שלנו כדי שלא לפגוע באחרים וכדי לנהוג כלפיהם בהגינות. עד כמה משולב היום קריטריון זה בתהליך קבלת ההחלטות שלנו לפני בחירת התנהגותנו שלנו ולפני קביעת היחס לאדם אחר? קשה להאמין שביצוע מיטבי של תהליך שכזה לקבלת החלטות היה מוליד הצבעה לחלק לא קטן של הפוליטיקאים המנהלים היום את חיינו הציבוריים או הצבעה למפלגות ששיבצו אותם ברשימותיהן.
בשנה זו, שבה הוכיחה עצמה החברה הישראלית מבחינה ערכית דווקא מקום שבו כשלה ממשלתה, קשה לצאת באמירה קטגורית על המטען הערכי שאיתו יצאו בוגרי מערכת החינוך לדרך החיים (או המוות). בהיבט זה התברכנו בשפע גילויים של התנדבות, גבורה, הקרבה וערבות הדדית. לבטח גם לחינוך בבתי הספר הייתה תרומה לכך, לצד החינוך מהבית, בתנועות הנוער ובתקשורת. עם זאת ניתן להסכים כי מיומנויות הבחירה וקבלת ההחלטות של האזרחים לעתיד ומקומם של הערכים ובעיקר של ערך ההגינות בתוכן, צריכות לקבל בתהליך החינוכי דגש הרבה יותר חזק.
זה לא רק תפקידה של מערכת החינוך בהכשרת התלמידים לחיים; זהו גם תפקידה בהכשרת אזרחים אחראים ושקולים, שישפיעו בבחירותיהם על שיפור רמת המנהיגות והמנהיגים בחברה הישראלית.
Comentarios